יום אחד אמי הוציאה את אלבום התמונות של סבתא ז"ל, כדי להראות לכלתה – גיסתי. "אלה התמונות הראשונות שיש לי מאמא, אלה תמונות ממחנה הפליטים בגרמניה, שם ארגנו אותם לעלייה לארץ", היא מראה לה תמונה ובה קבוצה של נערים יהודיים מצולמת על רקע של הרים.

באחת התמונות נראית סבתא יחד עם בחור חבוש קסקט. "אמא סיפרה לי פעם שהבחור הזה היה המדריך שלהם בהעפלה לארץ והוא נהרג בגוש עציון". על פי הכיתוב מהעבר השני של התמונה, קראו לו משה פרידריך.

הכלה, תושבת קרית ארבע, אמרה לאמי כי בכפר עציון עובדים על מפעל הנצחה עבור חללי הגוש במלחמת העצמאות, ובמיוחד עבור חללי 'נצר אחרון' שנפלו בקרבות. השם 'נצר אחרון' הוא הכינוי שניתן לאותם פליטי שואה שהגיעו לארץ בימי קום המדינה ונפלו בקרבות על כיבוש הארץ.   לעתים אותם הרוגים, היו השריד האחרון של משפחתם שנרצחה כולה על ידי הגרמנים, ובמותם בעצם נגדע לחלוטין הענף המשפחתי. חלקם נהרגו סמוך מאוד להגיעם לארץ, כך שלמעט שמם, כמעט ולא ידוע עליהם כלום, כשבמקרים מסוימים אפילו שמם אינו ידוע.

משה פרידריך 3
בדגנדורף. סבתא עומדת באמצע השורה האחרונה. משה עומד משמאל לקבוצה

עד לפני שמונה שנים, בעת שהשיחה הזו התרחשה, כמעט ולא היה ידוע על משה פרידריך הי"ד מעבר לכך שמדובר בניצול שואה שאיבד את כל משפחתו, עלה לארץ בשנת 46' ונפל בכפר עציון בעת שהיה על משמרתו.

לגלות את העבר מתוך התמונות

לסבתא שלי שושנה רבינוביץ' ז"ל לא נשארו תמונות מהילדות. בגיל 14 היא נלקחה מביתה בעיירה טשעבין בדרום מערב פולין, למחנה עבודה בצ'כוסלובקיה ומכל משפחתה היא היחידה ששרדה את השואה. התמונות הראשונות שיש לה, הם אחרי המלחמה, ממחנה המעבר בדגנדורף – גרמניה, שם קובצו יחד בני נוער יהודים לעלות לארץ ישראל.

שם היא פגשה את משה פרידריך שהיה המדריך של קבוצת הנערים היהודים, לפני המלחמה הוא היה תלמיד בישיבת חכמי לובלין ונחשב לעילוי, במלחמה הוא נלקח למחנות עבודה שונים עד שנדד למחנה בוכנוואלד שם שוחרר עם הגעת הצבא האמריקאי. גם הוא היחיד ששרד את השואה מכל משפחתו.

משה פרידריך 5
תמונה נוספת במחנה המעבר בדגנדורף

מכאן מתחילות שנתיים של נדודים עד שהגיעו לארץ ישראל. על ספינת בקר רעועה שזכתה לשם 'לטרון' הם עלו בדרום צרפת ובמשך שבועיים הם הטלטלו בים סוער כשהם כמעט טובעים עד שהגיעו לקרבת ארץ ישראל. קצבת המזון הייתה פיתה אחת לנפש ליום, אך אחרי שבוע התעפש הלחם והיה בלתי אכיל. כשכבר ראו את אורות חיפה, הגיעו שתי אוניות מלחמה בריטיות ובאלימות קשה הכוללת מכות אלות וגז מדמיע העבירו את המעפילים המורעבים, לאניות בדרך לקפריסין. גדרות התיל שהקיפו את המחנה, עוררו מחדש טראומות אצל ניצולי המחנות, שאחרי הגרמנים סרבו להאמין לבריטים כי מדובר רק בפרק זמן קצר.

אחרי שנה של המתנה בקפריסין, הותר לקבוצת המעפילים של האניה 'לטרון' לעלות לארץ ישראל, אך לא לפני שעוכבו מספר חודשים במחנה המעצר בעתלית. כאן נפרדו דרכיהם הסבתא שלי נשלחה לקיבוץ של השומר הצעיר, ממנו ברחה לאחר מספר ימים משום שביקשו ממנה לעבוד בשבת ואילו משה פרידריך פנה לכפר עציון.

משה פרידריך 2
סבתא ומשה בכפר עציון

עוד פעם אחת נפגשו השניים, כשפרידריך שולח לסבתא תמונה שצולמה בכפר, כשהוא מקדיש לה ברכה מעברה השני: "לריז'ה (שושנה בפולנית, א"י), לרגלי ביקורה אצלי, לאות רעות וידידות מצורפות עם ברכה וידידות הנובעת מלב אוהב. יהא רעוא שתמצאי את דרכך ברוח הוריך וברוח ההדרכה שהדרכתי אותך." תאריך ההקדשה הוא ד' מנחם אב תש"ז. חמישה חודשים לפני נפילתו. העברית המשולבת עם ארמית מעידה על עברו הישיבתי ועל כשרונו הספרותי.

צד שני של התמונה של משה פרידריך
ההקדשה בגב התמונה

"הוא מאוד רצה להתחתן איתי, אבל הוא לא היה בשבילי" העירה סבתא על התמונה בה נראים השניים, וזו ככל הנראה הייתה פגישתם האחרונה. ארבעה חודשים בלבד לפני הקמת המדינה, בר"ח טבת תש"ח, נרצח בפשיטה של ערבים על עמדות השמירה של הכפר. בן 24 היה בנופלו, שריד אחרון למשפחתו.

לגלות טפח נוסף

בעקבות שביבי המידע האלה, יצרה אמי קשר עם מרכז ההנצחה בכפר עציון. הם ידעו על משה באופן חלקי והייתה להם רק תמונה אחת שלו, זו המופיעה בראש הכתבה. את התמונות של סבתא מהמחנות בגרמניה, לקחו לחנות צילום, שם הגדילו את התמונות הקטנות ושיפרו את האיכות ולפתע התגלו תמונות נוספות בהן נמצא משה פרידריך ולפי עמידתו ניכר כי הוא המדריך של הקבוצה. במשך שעות ישבו חוקרי המוזיאון עם אמא שלי והרכיבו את כל פירורי המידע עליו, יחד עם חלקי הסיפורים שסיפרה עליו סבתא, כשיוצרים קשר עם חברה אחרת שעשתה איתה את המסע מהעיר בפולין, למחנות ועלתה עם הקבוצה אותה הדריך משה. יחד עם התמונות החדשות והמידע היקר, יכלו סוף-סוף להרכיב דף הנצחה לזכרו.

זוהי דוגמה אחת, איך ממש במקרה, מחלקי תמונות ושברי סיפורים, התגלו פרטים ששפכו אור על אדם כמעט אלמוני, ללא קרובים שנפל על הגנת הארץ. לפחות את הזכרון ממנו עוד אפשר לשמר. יהי זכרו ברוך.