זקני ירושלים שעדיין מספרים סיפורים נוהגים לומר מאאתיים פעם שתושבי העיר יצרו שפה משלהם. למרבה הצער, רוב המילים הירושלמיות לא שרדו את מבחן הזמן ומצויים כיום רק בספרים עם דפים מצהיבים של ש"י עגנון או בפי מדריכי טיולים בסיורי עששיות בעיר העתיקה.
האמת היא שהשפה העברית התעשרה מאד במילים שנולדו בפי דור המייסדים של ירושלים, והבעיה היא שרוב דוברי העברית שנולדו הרבה אחרי 67' לא יודעים את זה. המזל הגדול הוא שמדינת ישראל קבעה בחוק את "יום שחרור ירושלים" כיום חגה של עיר הבירה שאווירה משכר והארנונה בה גבוהה יותר מכל מקום אחר.
המנהג ביום הזה לחקור ולפעמים גם לחפור לכל אדם על הקשר המיוחד שיש לכולם לירושלים ולנגן ברקע הסרטון את שירו המפורסם של אברהם פריד : "כל השירים, פיוטים מזמורים סיפורים כולם לירושלים, ירושלים שבלב".
באותם שירים וסיפורים שנכתבו על ירושלים תוכלו למצוא ביטויים כמו "אג'ואים", "במבליק" , "חיי-שרה" ומקומות שיש עד היום כמו "המפלצת" ו-"הפסל האדום". אבל יש עוד הרבה מילים שנולדו מעבר לגשר המיתרים(עוד הרבה לפני שתחם את נקודת הכניסה בשערי ירושלים) ולא ידוע לתושבי המרכז או השפלה שאלה מילים מעיר הקודש.
לרגל יום ירושלים בו עולים לרגל עם דגל, קבלו רשימת מילים ירושלמיות מוכרות פחות או יותר:
א
" אלגנט "- המונח הירושלמי שהמציא קו אופנתי חדש בצירוף המילה "ספורט" לפני ה-"אלגנט", נוצר כדי לתאר צעירים שחצנים ולפעמים גם אלימים שלבשו בגדים נוחים אך יקרים למדי, בתוספת אביזרים מוגזמים כשעוני זהב, חפתים ועניבות משי עם הדפסים מנקרי עיניים. טיפוסים ראוותניים אלה היו ידועים בבירה גם בשם הלא מחמיא "חתנים", בגלל שהיו מתלבשים כמו חתנים ומרביצים כמו משוגעים.
אלגנטי ונקי: קולקציית החג של רנוארצילום: צילום: יחצ" אסלי "- תואר כבוד ירושלמי לכל דבר מקורי. חומוס אסלי, קובה אסלי וכמובן ירושלמי אסלי שהסבא רב-רב-רבא שלו עשה פוליש לרחבת הכותל המקורית. התואר "אסלי" יצא הרחק מתחום הבירה ממש כמו המילה "אחלה" שנפרדה מהחומוס, אבל יום אחד פשוט הפסיקו להשתמש בו. אז למה אני לא אומר יותר "אסלי"? כי נמאס לי.
הכי אסלי שיש: מתכון לחומוס ביתי עם בשרצילום: מתכון לחומוס ביתי עם בשר (צילום: שאטרסטוק)ב
במבליק - המתנה הירושלמית לרופאי השיניים: סוכריה מגומי עשויה מאניס ומגולגלת שצורתה מזכירה מאד טייר שחוק של אופניים(בעיקר בצבע השחור) ויש גם את הצבע האדום בטעם תות מבחיל. "במבליק" מוכר גם לילדי ישראל של שנות ה-2000 בשל צמד הבדרנים לילדים "שי ורועי" (שנעלמו מהמסכים ואין איש יודע לאן ומדוע), שבשיא הצלחתם הופיעו בחברת בובה ירוקה וטיפשית להפליא שאמרה רק "במבליק" וכך גם קראו לה, אך לא היה שום קשר בינה לבין הממתק הירושלמי המפורסם. המילה "במבליק" הונצחה ע"י שי ורועי בשיר מעצבן שאפשר למצוא ביוטיוב מעתה ועד עולם.
בריכת הסולטן - לירושלמים יש בעיה עם בריכות, כיוון שכניסה לרובן עולה הון תועפות במנוי וגם בכניסה חד-פעמית, לכן הם מעדיפים מעיינות חינם. רק בריכה אחת מסבה לירושלמי הממוצע נחת ושמחה כי היא נחשבת ל- "קיסריה" או "פארק הירקון" של בירת ישראל, אבל הבדיחה אומרת שצריך להיות סולטן אמיתי כדי לשלם על הופעה במקום. לבאים מומלץ לא לשכוח להתלבש חם כי קר בלילה בבריכת הסולטן ..
צפו: חנן בן ארי ותושבי בנימין הרעידו את בריכת הסולטןצילום: (צילום: יוסי זליגר)ג
גשר - אם כל העולם כולו הוא גשר צר מאד, אז ירושלים היא כר דשא רחב מאד לצמיחת גשרים מרובים כפטריות אחרי הגשם(והגשר) שאהוד בירושלים הרבה פחות משלג.. בנוסף לגשר-המיתרים הלא חינני בחזותו שלמזלו הוחלט להאירו בלילות ולהשתמש באורות להעברת מסרים לחייזרים, יש לא רחוק מבריכת הסולטן את הגשר התלוי הארוך בעולם מעל גיא-בן הינום, הגשר הסיבובי שיורד ממרכז מורשת בגין לסינמטק ירושלים ולחווה בגיא(מקום יצירתי עם פינת-חי ומקומות ישיבה בצל מול נוף ירושלמי מרהיב ביופיו), וגשרים המחברים בין שכונות ואזורים בבירה מעל כביש בגין. אז בירושלים יש הרבה מראות מעל גשר, למרות שלא תמיד ברור מה הקשר.
גשר המיתריםצילום: חיים גולדברג פלאש 90ד
דתיקן - הכינוי הלא רשמי שדבק בבית הכנסת הגדול בירושלים מיום חנוכתו, בהשאלה מדת אחרת שקרייתה הדתית אי שם ברומא מכונה "ותיקן". בית הכנסת הגדול ברחוב המלך ג'ורג' נחשב לאחד מבתי הכנסת היפים בעולם, אך ידוע יותר כבמה לדרשנים גדולים ולמופעי סליחות.
בית הכנסת הגדול בירושלים צילום: (צילום: לארה הארט\פלאש 90)ה
היציע המזרחי - האזור השמור לאוהדי בית"ר המקדשים את מגרש טדי(ע"ע) הביתי יותר מאשר את בית הכנסת , והאזור באצטדיון הירושלמי הידוע הנשלט רובו ככולו ע"י משפחת האוהדים המכונה "לה פמיליה". בדרך כלל עסוקים שם בפרישת שלטי ענק וצעקות כאיש אחד ובעבר היו יושבי הטריבונה נוהגים להשמיע מדי פעם את קריאת הקרב: " מערבי , להתעורר !" המסמן לאוהדים הבית"ריסטים היותר מתונים שעליהם לקום מהכיסאות ולבלבל את היריב בצרחות.
בתום ישיבה עם המשטרה: הבשורה שאלפי אוהדי בית"ר חיכו להצילום: אוהדי בית"ר ירושלים | Ben Hakoon/Flash90
הלוואה וחיסכון - מקור חזק וברוך ושורשי לביטוי זה נמצא בשטח השוק שידוע כיום בשם הנהגה ונכתב כמילה אחת "מחניודה", וכך קראו לו בהתחלה על שם האגודה ששמה כסף רב כדי לייסדו. כשהשוק שינה את שמו, הושאל הביטוי לתיאור מצב של העברת שיער מצד לצד כדי לכסות על צמצום רעמת שמשון בשל נוכחות שיער דלילה מהאוויר הירושלמי הצלול כיין כדי להסתיר את ראשית קרחות היער בראש הירושלמי המזדקן.
שוק מחנה יהודהצילום: (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)ו
ווזווז - ביטוי שהשתרש עד עצם היום הזה בשל הסרט קזבלן בכיכובו של הזמר הכי ירושלמי יהורם גאון ("כולנו יהודים וכל כך נחמדים, יהודים במאה אחוז גם הצ'חצ'ח וגם הווזווז") ומשמעות הכינוי למתפללים לכיוון ירושלים בנוסח אשכנז היא על שם מנהג זקניהם בירושלים לשאול את הצעירים שדיברו יידיש לא מובנת "ווס? ווס?", כלומר פעמיים "מה?" ובהגייה האשכנזית זה נשמע ווזווז והשאר היסטוריה..
כשהאשכנזים בפתח תקוה ראו לראשונה מצה תימניתצילום: למצולמים אין קשר לכתבה (SEYMOUR KATCOFF, לע"ם)ז
זיגי - הגלגול הירושלמי הקדום של "החנון" שהחליף אותו עד עצם היום הזה, והתיאור המקובל לזן של ירושלמים מחונכים וטובי לב ומידות עם מכנסיים רחבים, חולצה משובצת ושיער משוח בשמן ומסודר בקפידה. בדרך כלל הם גם מרכיבים משקפיים בשל קריאת ספרים בלילה לאור נרות.
"ילד הכאפות החנון של הכיתה" – סמוטריץ' מתנצלצילום: (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)ח
חמצוצים - מי מהקוראים שהוא מורה טוב שנוהג לצ'פר את תלמידיו המצטיינים בממתקים מבין מיד למה הכוונה. מדובר בממתקים מגומי צבעוני שיכול היה לתקן פנצ'ר בגלגל אבל במקום זה כוסה סוכר בכמות מוגזמת ובצבע מאכל לא בריא בכל תקופה. בעבר ממתק זה נמכר בבית החרושת הירושלמי "חביליו" שהיה דואג לפרנסתם הבלתי פוסקת של רופאי השיניים בישוב העברי המתחדש.
ריקול לסוכריות האהובות: הובאו מהרשות הפלסטינית ללא אישורצילום: (צילום: שאטרסטוק)ט
טדי - לא אצטדיון הכדורגל של בית"ר אלא האיש שנתן לו את שמו , ראש עירית ירושלים האגדי והזכור לטוב טדי קולק ז"ל. זה האיש שבנוסף לחוף ים במרכז שקיבל במתנה מראש עיריית ת"א בעבר שלמה להט(צ'יץ), זכה ששמו נחקק בתודעה הציבורית לנצח נצחים בעיקר ברגעים הזכורים לטוב שאוהדי היציע המזרחי מכריזים בשמחה ובצרחה "ניצחנו בטדי" ולא חלילה ההפך.
עיריית ירושלים בחרה את 12 יקירי העיר ירושלים לשנת תשפ״וצילום: ארנון בוסאני
י
ילד טוב ירושלים - מקבילו המכובד והמפורט של "זיגי" (ע"ע), אך טעון בהרבה יותר חיבה והערכה כלפי נשאו. הביטוי חצה זה מכבר את גבולות הבירה ונקלט בלשון הדיבור הכלל-ישראלית, עד כי נאמר גם על נערים תל-אביבים ראויים לשבח. שיאו הפופולרי הגיע עם "שיר השכונה" מאת להקת התרנגולים — להקה שהניחה את היסודות לשלישיית הגשש החיוור, ושבין חבריה נמנה גברי בנאי הירושלמי, שהעשיר את מערכוני הלהקה במגוון ביטויים וצבעים לשוניים מעיר הקודש.
ירושלמים: זה הזמן להירשם לגני הילדים ובתי הספרצילום: צילום אילוסטרציה: שאטרסטוקולסיום אוסף ביטויים מוכרים עם הסברים קצרצרים :
לורד – הכינוי הירושלמי לטוש הדק, כזה שמשאיר עקבות על כל קיר בעיר.
מאתיים – מילת זיהוי בלתי מעורערת של הירושלמי המושבע, המוסיף אל"ף בתחילת המילה בהדגשה יתרה וללא כל הצדקה לשונית מוצהרת.
מיץ מעורב – משקה קר בטעם פטל-לימון שהיה פעם נפוץ בבירה, וכיום הפך לנוסטלגיה נדירה שקשה למצוא בה אפילו טיפה.
מעורב ירושלמי – מנת בשר אותנטית בלאפה, שנמכרה בסטייקיות הירושלמיות המסורתיות ועד היום נחלקות הדעות בשאלה מי המציא אותה.
המפלצת – פסל בגן משחקים בקרית יובל שכונה במקורו "הגולם", אך עורר בילדים אימה של ממש ועל כן זכה בכינויו הבלתי רשמי. הפסל שופץ בשנים האחרונות, אם כי הכינוי נותר בעינו.
נתפס? – השאלה הטקסית שירושלמים מציגים זה לזה בבוקר שלאחר לילה של אפס מעלות, כשהתקווה לשלג מרחפת באוויר ההררי הצלול.
עצפור – כינוי ירושלמי מקומי לחסרי הבית הנרדמים על עצים ברחבי העיר.
פלאפל שלום – מוסד קולינרי שאין ירושלמי שלא מכיר את שמו, ורבים שטועמים ממנו בפועל.
הפסל האדום – נקודת ציון ידועה בכניסה להר הרצל, שנדדה ממקומה המקורי בשל עבודות הרכבת הקלה הממושכות.
צרפתית – גבעה ירושלמית יוקרתית ששמה המקורי היה שפירא, שונתה לאחר מכן, ומשמשת כיום כנקודת ציון מוכרת לטרמפיסטים המבקשים להגיע ליהודה ושומרון.
קרוב לקיר – משחק ילדים ירושלמי קלאסי שנערך באג'ואים, כלומר גלעיני משמש, שילדי המרכז נהגו לכנות "גוגואים" או שיחקו במקומם באבנים ומטבעות. הגרסה המקצועית של המשחק נוהלה בידי ילדים בוגרים וכוחניים שהקימו "תחנות" בפתחי צינורות ביוב הבולטים מהקירות, או בקופסאות קרטון לנעליים שחוררו כמו קירות העיר העתיקה לאחר מתקפה של הלגיון הירדני.
רוטל – מידת משקל עתיקה שמקורה בספרות התלמודית, ונשמעת כיום בעיקר בציון הרשב"י מפי חרדים הנודרים תרומת "ח"י רוטל משקה".
רכבת – ירושלים, למרות כל הקשיים, היא העיר הראשונה בישראל שבה נסעה רכבת קלה, ואליה מגיעה ומממנה גם רכבת חשמלית מהירה.
שבאבניקים – ביטוי שחזר לשימוש נרחב בעקבות סדרת הלהיט של HOT על בחורי ישיבה שאינם בהכרח גדולי הדור, אך מתאפיינים בלב זהב, במידות טובות ובשכל ישר.
תל אביב – העיר שמתגאה בתואר "העיר העברית הראשונה" ומשוויצה בגורדי שחקים, אך הירושלמי יזכיר לכם תמיד כי יש הבדל של ממש בין עיר שהיא הבירה לבין עיר שיש בה בירה. זהו המקום שהירושלמים בורחים אליו לכמה שעות, רק כדי להתגעגע לאוויר ולאווירה, ולבסוף לומר לעצמם בלב, בהתקרבם לשער הגיא: "ברוכים הבאים לירושלים".
הכניסה לירושליםצילום: יונתן זינדל/ פלאש 90-----
הכתבה הוכנה בהשראת מוסף "המילון הירושלמי" של המקומון "כל העיר", מאת אפרים סידון ודודו גבע. המוסף פורסם לראשונה בי"ח בניסן תשפ"ד, 09.04.2004, ומצוי בארכיון הפרטי של אריאל שרפר.
תגובות