ד"ר אבישי בן-חיים, החוקר והפרשן, שובר שתיקה של שנתיים וחצי ויוצא בימים אלה עם ספר חדש - מניפסט המסורתיות - הבשורה המתוקה - המתווה לפיוס. בראיון רחב למרב בטיטו במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", פורש בן-חיים את משנתו החדשה, מסביר מדוע נעלם מהזירה הציבורית, ולא חוסך ביקורת כמעט מאף מחנה ציבורי בישראל.
שתי ההחלטות של 7 באוקטובר
בראיון לבטיטו מסביר בן-חיים, סגן-אלוף במילואים, כי בעקבות אסון 7 באוקטובר קיבל שתי החלטות: להתגייס לשירות מילואים ולשתוק. "בשעה הקשה הזו לעם היהודי, אי-אפשר להתעסק במאבק השוויון", הוא אומר, ומבהיר שלא היה מוכן להשתתף ב"מלחמת אחים קרה".
על אף דרגתו, ביקש לשרת כלוחם, מתוך עקרון שגיבש מהציונות של טרומפלדור - "אם צריך גלגל אני גלגל, אם צריך חייל אני חייל".
על תקופת המילואים הוא אומר שלמד מאחים-לוחמים שהפגינו בקפלן, "עם עמדות הפוכות משלי" - ושראה בכך מימוש של חזון בגין: "יהודים, אחים, לוחמים".
הספר החדש: "ממלכתיות חדשה"
הספר החדש, בן 280 עמודים, מוצג בעטיפה שעוצבה כמחווה למגילת העצמאות - כולל שרוך בלבן ותכלת וחותמת שעווה אדומה עם מגן דוד. בן-חיים מכתיר בו את המסורתיות המזרחית כ"ממלכתיות החדשה", ומציע, על פי דבריו לבטיטו, עמדה ממלכתית פשרנית - "חצייה שלי, אולי אפילו פחות - העיקר שהטלית לא תיקרע".
הוא מבהיר בראיון שהמזרחיות בהקשר הזה אינה ארץ מוצא אלא "עמדת מוצא", וטוען כי גם בגין והרצל החזיקו בעמדה "מסורתית מזרחית" שאינה תלויה במוצא גנטי.
"הפוליטיקה של העלמת העין"
הקונספט המרכזי שעולה מהספר, ועליו מוקדש פרק שלם, הוא "זריחת האסכולה המסורתית-מזרחית הלא-מושלמת" - או בביטוי המרוקאי שבו עושה בן-חיים שימוש בראיון: "תקון חפיף".
לדבריו, מול "הגישה המערבית של האידיאולוגיות המוחלטות ושואפות השלמות הטוטאלית", עומדת גישה מזרחית סלחנית, שיודעת להתעלם, לא להחליט ולשמור על המסגרת המשפחתית והלאומית.
הוא מדגים את הקונספט באמצעות סיפור על הרב עובדיה יוסף, שאליו הגיע זוג חוזרים בתשובה כשהאישה מתוודה שבגדה בעבר. הרב עובדיה, מספר בן-חיים, סירב להאמין לה - שוב ושוב - כדי לא לפרק את המשפחה. "זה דיון הלכתי שבסופו הרב עובדיה קובע שיש להעלים עין כדי לא לפרק משפחה", הוא אומר לבטיטו.
באותו הקשר הוא מבקר את חוק המרכולים, את משבר החמץ בבתי החולים מ-2022 ואת הניסיון לרפורמה משטרית מ-2023 - כדוגמאות לכך שהאידיאולוגיות המוחלטות "דוחפות אותנו לריב במרחב הציבורי".
ביקורת חריפה על מחנה "ישראל הראשונה"
ביקורת מרכזית בראיון מופנית כלפי המחנה האנטי-נתניהו - או בלשונו, "מחנה ישראל הראשונה". לטענתו, המחנה הזה אימץ עמדה של "אנחנו לא מוכנים לשבת עם בן אדם שמואשם בשוחד ולכן אנחנו יוצאים מהמשחק" - מה שאיפשר את הקמת הממשלה הנוכחית. "במקום זה תגיד: "אני נכנס לממשלה", כמו שעשה איזנקוט באמצע המלחמה", הוא אומר.
על הכתרתו של נפתלי בנט כמועמד הבולט של "ההגמוניה משמאל", מגיב בן-חיים שזו "התגשמות תחזית תיאוריית ישראל השנייה". לדבריו, לפני שנים חזה שקבוצה מהאליטה הציונית-דתית ומ"נסיכי הליכוד" תעבור למחנה השני. את האיחוד הזה הוא מאפיין כ"פילוג לשם הפילוג, לשם הדיכוי".
אבישי בן חיים: "זה לא אמור להיגמר בגירושים"צילום: (צילום: פלאש90)על הליכודיאדה הוא בוחר לא להגיב בראיון: "אם אגיב, אני אגיד דברים לא טובים". כששואלת אותו בטיטו אם זה לא דיון חשוב, הוא משיב שמדובר ב"דיון קטן", ומבקש להתמקד ב"דברים הגדולים שהמזרחיות מציעה".
הקיפוח החמיר - והרפורמה המשפטית
בן-חיים טוען בראיון שבעיית הקיפוח של המזרחים לא פחתה, אלא החמירה. הסיבה לדבריו: "ברגע שהממשלה חזקה - אז ההגמוניה לקחה את הכוח מהממשלה והעבירה למערכת המשפט, ששם אין לנו ייצוג".
על הרפורמה המשפטית הוא אומר לבטיטו שלדעתו נתניהו "נכנע באלגנטיות" - והוא שבע רצון מכך. לדבריו, הוא רצה שהדיונים בבית הנשיא יימשכו שעות ארוכות, כדי שהרפורמה "תתמסמס". "כל פעם שירצו לקום אני מוסיף להם עוד שתי כפיות סוכר", הוא אומר.
"גיוס חרדים זה בלוף"
אחת ההצהרות הנפיצות בראיון נוגעת למאבק לגיוס חרדים. "בואי נסגור את זה", הוא אומר לבטיטו, "כל סיפור גיוס החרדים היה ונשאר בלוף". לטענתו, מדובר ב"מאבק פוליטי זהותי תרבותי" שלא הועיל למילואימניק אחד.
חלופה אמיתית, לדבריו, היא להפסיק לנסות לחנך את החרדים, ובמקום זאת להעלות משמעותית את שכר החיילים - מ-3,000 ל-6,000 שקל, ולשלוח כל חייל הביתה עם 200-300 אלף שקל. רק אז, הוא מתחייב כחוקר החברה החרדית, "מתוך העולם החרדי יתנתקו קרחונים שלמים שיושבים על הגדר ויצטרפו לישראל הציונית" - בלי הדרת נשים, בלי בסיסים נפרדים, בלי חיילות שנכנסות לכלא בגלל מנגל.
על בנו, שלוחם בלבנון ובעזה, הוא אומר שאינו רוצה שימשיך להסתכן לבד - אך משוכנע שהמאבק לגיוס לא יצליח לעולם.
המבוכה היהודית של 7 באוקטובר
על שאלת אלוהים ב-7 באוקטובר, מציע בן-חיים תשובה השאובה מן הזמר המזרחי הקלאסי. הוא מצטט שורה מזוהר ארגוב - "יש דברים נסתרים, לא נבין, לא נדע" - ומגדיר זאת כ"עמדה של ענווה". בספר, הוא בונה את הדיון סביב שלוש המבוכות של הפילוסופיה היהודית: מבוכת האל, מבוכת העם, ומבוכת המוסר.
לאורך הראיון מציג בן-חיים את הזמרים המזרחיים העכשוויים כ"נביאי המסורתיות". הוא מספר שלאחרונה הרצה לקבוצת רבנים והקריא להם שורות של אודיה, ושל הזמר בן צור - שטקסטיו, לדבריו, מבטאים את "החוויה המעצבת של המסורתיות המזרחית".
אבישי בן חיים הימם את המגיש: "לא יכול לענות על זה"
הוא מצטט את עומר אדם, שאמר בריאיון ל"פנאי פלוס" שמה שישראלי בעיניו זה "להניח תפילין", ואת עדן בן זקן שאמרה באותו משאל "להדליק נרות שבת". לדבריו, אלה ביטויים לכך שהדיכוטומיה ההיסטורית בין ישראליות-ציונות ליהדות מתבטלת בדור הצעיר - "וזאת מהפכת המסורתיות הגדולה".
הילדות בדימונה, אמא והסיגריות
הראיון נוגע גם בילדותו: עד גיל ארבע בדימונה, ולאחר מכן בבית-וגן הירושלמית. למד בישיבת נתיב מאיר ובהימלפרב. הוא מספר על אמו, "מאמא דיאלי", כ"אלופה בפוליטיקה של העלמת העין" - דוגמה שלדבריו עיצבה את משנתו הרעיונית.
המחיר האישי: "אין הזמנות להרצאות, נגמר"
בסוף הראיון חושף בן-חיים את המחיר המקצועי הכבד ששילם. ההרצאות, שהיו ענף מרכזי בפרנסתו, נעלמו. "כשאתה לוקח על עצמך לשתוק, אתה משלם מחיר מקצועי קשה", הוא אומר.
הוא מודה לבטיטו שטעה בהערכותיו: "חשבתי שאני אוביל לפיוס. אני לא יכול להסיר אחריות. ביקורת ההגמוניה שלי היא ביקורת חריפה ונוקבת, חשבתי שישמעו אותה וזה מה שיוביל לפיוס".
אבישי בן חיים מכה על חטא: טעיתי כשהסכמתי להתראיין
על שאלת חזרה לערוץ 13 משיב: "עוד לא בטוח. מתלבט מול כמה הצעות".
ועל הביקורות שעירערו אותו במיוחד מאז 7 באוקטובר, הוא אומר שזו האשמה ספציפית: "כל בן אדם שאמר לי "אתה שונא אותי". בתגובה לכך הוא מצטט את חז"ל - "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים" - ומציין שעמדה זו, של ה"עומד הביניים", היא לדבריו "פקודה לדורות" שקיבל מהרב עובדיה: "אחרי מותי אני מקווה שאזכר מעל הכל כמי שמנע מלחמת אחים".
תגובות