בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות והחמיר את עונשם של נואף אבו-אלהווא ורמי סלאח אל-דין, שהורשעו במספר מעשי טרור, בין היתר בגין השתתפותם בלינץ' שאירע בירושלים במהלך פרעות תשפ"א.

בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, עונשו של אבו אלהווא הוחמר בשנתיים ויעמוד על 9 שנות מאסר ועונשו של סלאח אל- דין הוחמר בשנה ויעמוד על 6 שנות מאסר.

אבו-אלהווא וסלאח אל-דין הורשעו על פי הודאתם במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה, התפרעות, חבלה במזיד לרכב ממניע גזעני, מעשה טרור של ניסיון הצתה ועוד. זאת בגין חלקם במסכת אירועים חמורה שהתרחשה כחלק ממעשי האלימות וההתפרעויות שהתקיימו במהלך פרעות תשפ"א.

מכתב האישום המתוקן, בו הודו, עולה כי הנאשמים לקחו חלק באירוע לינץ' חמור בשכונת א-טור בירושלים, במסגרתו הותקף באלימות קשה זוג יהודי צעיר התארס. השניים השתתפו האירועי טרור נוספים.

השופטת חגית מאק-קלמנוביץ' מבית המשפט המחוזי בירושלים גזרה על אבו-אלהווא 7 שנות מאסר ועל סאלח אל-דין 5 שנות מאסר. בגין החלטה זו הגישו הנאשמים ערעור של חומרת העונש ואילו הפרקליטות הגישה ערעור על קולת העונש.

לעמדת הפרקליטות, העונשים שהוטלו על השניים מקלים מדי ואינם הולמים אפילו את חומרתו של אירוע הלינץ' לבדו. בהמשך לכך נטען כי בגין אירוע זה כשלעצמו נדרש היה להטיל עליהם עונש חמור יותר מזה שנגזר עליהם בגין כלל האירועים יחד. כמו כן טענה הפרקליטות כי גזירת העונש חוטאת לצורך לנקוט בגישה מחמירה כלפי מי שמבצע מעשי טרור ומעשי אלימות על רקע לאומני פעם אחר פעם, קל וחומר כלפי מי שביצע זאת במהלך תקופה רווית אירועי אלימות ברחבי הארץ.

המחבלים טענו כי מתחם הענישה שנקבע בנוגע לחלק מהאישומים מהווה חריגה קיצונית ביותר, מרמת הענישה המקובלת. כמו כן טען אבו אלהווא כי בניגוד לקביעת בית המשפט חלקו באירועים קטן באופן יחסי.

כאמור, בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשמים וקיבל את עמדת המדינה במלואה. במסגרת ההחלטה קבע השופט נעם סולברג: "אין צורך להכביר מילים על אודות החומרה הרבה הנשקפת ממעשיהם הנפשעים של נואף ורמי. בראש ובראשונה, ממעשה הלינץ' האכזרי, האלים והנתעב, אשר אלמלא הצליחו בני הזוג לחמוק ממבצעיו – אחריתו מי ישׁוּרנה; אך כך כמובן גם מכל יתר ההתפרעויות שבהן נטלו חלק, שבכללן יִדוי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה וירי זיקוקים".

"לא פעם ולא פעמיים, עמד בית משפט זה על חומרתן היתֵירה של עבירות אלימות המבוצעות על רקע גזעני, במסגרת המון משולהב; על אחת כמה וכמה שכך הוא הדין, כאשר אותו המון מוּסת תוקף, באלימות רבה, אנשים תמימים שאִתרע מזלם ליפול לידיו".

השופט סולברג קבע כי "יש לייחס משקל רב גם לנזקים הקשים שהסבו נואף ורמי, במעשיהם שפורטו באישום הראשון, לבני הזוג, צעירים שלא עשו כל רע למי מן ההמון המשולהב, שבחר לתקוף אותם באכזריות רבה".

כעולה מן החומר שהונח לפנינו, לבד מן הפגיעה הפיזית החמורה שנגרמה לאביה, ושעודה מלווה אותו, נגרמה לבני הזוג גם פגיעה נפשית עמוקה; יום שׂשׂונם – כפסע היה מאסונם, ונגזר עליהם לחוות במהלכו אירוע טראומטי וקשה ביותר".

החלטת העליון להחמיר את עונשם של המחבלים, מהווה ניצחון משמעותי למחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ולפרקליטות מחוז ירושלים שטיפלה בתיק מראשיתו והעמידה את התשתית הראייתית לצורך ההרשעה ולצורך החמרת הענישה.

עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו אשר מייצג את הזוג שעבר את הלינץ' ברך על ההחמרה בעונש: "אנו מברכים על קבלת הערעור ועל האמירה של העליון בדבר הצורך להחמיר בענישת המחבלים. מכל מקום וכפי שנכתב בפסק הדין העונש שהמחבלים קיבלו לבסוף אינו מהווה מיצוי דין".

בלייכר תקף את פסק הדין המקל שניתן על ידי השופטת מאק-קלמנוביץ': "אנו מצפים מבית המשפט המחוזי בירושלים לשנות מגישתם המקילה ולהשית על המחבלים הנשפטים שם עונשים משמעותייים. מחבל שביצע לינץ ובנוסף תקף את כוחות הביטחון במספר הזדמנויות באמצעים קטלניים חייב לקבל מספר שנות מאסר דו ספרתי על מעשיו, שאם לא כן, כיצד נרתיע ונמנע מננו או מחבריו לחזור על מעשי החבלה וטרור?"