השנה והשינוי שלי: שירה ויהודה שריד עשו השנה משהו שאולי רבים חלמו עליו, אבל למעטים מאוד היה אומץ לבצע – הם עברו לגור במשאית ויצאו למסע נדודים ברחבי הארץ.

בשיחה עם סרוגים במסגרת פרויקט "השנה והשינוי שלי", הם סיפרו על הדרך להגשמת החלום, הילד שנולד באמצע המסע, המגורים בבית לא שגרתי והתהליך שעברו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

איך זה התחיל? היה ברור לכם מההתחלה שזה צעד שתעשו?

"זה היה החלום של שירה הרבה שנים, אבל לא חשבתי שזה עד כדי כך" מספר יהודה, "הייתי לקראת שחרור, אחרי חמש שנים בצבא ונסענו לחברים שגרים באוטובוס. היא שאלה אותי 'מה אתה אומר? בוא נעבור למשאית או אוטובוס', אמרתי לה – "ממש לא!". היא אמרה – "ברור שכן!" .

לשירה הייתה עמדה נחרצת בעד, וליהודה עמדה נחרצת נגד. אבל לאט לאט, אחד מהחברים שכבר ׳עשו את זה׳ הצליח לגרום ליהודה להשתכנע שזה אפשרי. "הוא הראה לנו את התוכניות" מספר יהודה "ושהוא מתכנן לבנות משאית – החלטנו שאנחנו רוצים".

(צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)
(צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)

"תמיד היה לי את הרצון למשאית" מספרת שירה, ויהודה מוסיף: "היא התקשרה אליי ואמרה לי שיש לה חבר שגר במשאית, שניסע אליו. הוא הראה לנו תוכניות". שירה מסבירה תוך כדי צחוק: "עשיתי פה מהלך, בוא נגיד… יהודה החליט שכן, ונכנס בראבק".

החלטתם. מאיפה מתחילים?

"לא ידענו לבנות, אז היינו צריכים להתחיל מאפס. זה היה מסע של שלושה חודשים – רק כדי למצוא משאית מתאימה” מסבירה שירה, ”יש ממש חוקים, מה מותר לפי התקן למשאית למגורים".

"היה לנו חבר שהבין בחשמל ובנייה, הוא היה מגיע כמה פעמים בשבוע ועוזר. חברים אחרים היו מגיעים לעזור כל יום”מספר יהודה. מתחילת התהליך ועד שעל הכביש עמדה משאית מוכנה למגורים – עברו סך הכל שמונה חודשים.

(צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)
(צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)

זה יקר?

"זה עלה בסביבות 100 אלף שקלים. קיבלנו אבטלה וזה היה תוך כדי הקורונה – אז זה ממש סידר אותנו".

מה יש במשאית?

"7 מטר על 2.30 מטר, חדר שינה גדול, מיטה מקיר לקיר ליהודה, לי ולזוהר – ומתחת מלא מגירות אחסון. יש עוד מטר של שירותים ומקלחת, ועוד 4 מטר של סלון ומטבח".

"גרנו חצי שנה במשאית בלי לנדוד, בשביל לסיים סידורים אחרונים ואישורים”, הם מספרים. בין השאר, בזמן הזה הם דאגו לחיבור לחשמל סולארי. כשזה היה מוכן, הם יצאו לנדוד עם המשאית ברחבי הארץ.

זוהר בחלון המשאית (צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)
זוהר בחלון המשאית (צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)

מה המקום שהכי נגע בכם במסע?

"ים המלח. נסענו אליו ישר והיינו ממש מעל הים" מתארים בני הזוג שריד בהתרגשות: "שלוש דקות ואתה בים, אנחנו בשום מקום – ויש לנו הכל, חשמל, מים, מקלחת. שינוי מטורף".

"אתה קולט אנרגיות של ים המלח, של האנשים, יש קהילה שמתנהלת לה בלהיות באמצע שום מקום".

עינב רגב ואחיה (צילום: גיא ברדה)

המקום השני אליו הם התחברו מאוד היא הערבה: "זה היה מקום מטורף, הכרנו שם גם משפחה אחרת עם משאית שהתחברה אלינו. היינו באמצע המדבר והיה להם ילד בגיל של זוהר שלנו. הרגשנו שזו הפכה להיות קהילה של משאיות, התחברנו למדבר, טיילנו והיה ממש כיף".

בפסח המשאית המשפחתית של יהודה ושירה הגיעה לנהר הירדן, אבל לא לבד: "הגענו בקבוצה של 3 משאיות וחנינו בצורת ח'. היו אצלנו חמישים אנשים לפחות כל ערב. זה היה ממש כיף ומשמעותי לנו במסע. הנתינה שלך היא אינסופית כשיש לך את היכולת לארח ככה".

"זו הרגשה של זולה" הם מספרים, "לא היה שבוע שלא באו לבקר אותנו".

(צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)
(צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)

מה עשיתם מבחינה כספית?

"חסכנו. זה היה כמו טיול לחו"ל. הוא ניגן, אני רקמתי”, מסבירה שירה, ויהודה מוסיף: "גם ידענו שצריכים להיות יותר חכמים לפני. אמרנו בוא נתחיל להיות בריאים יותר, להשתמש במה שיש לנו, לא לקנות בשפע מוגזם ולזרוק. צריכים להיות חכמים".

אחרי תקופה במשאית, הם הבינו שהגיע הזמן לקצת סדר: "בהתחלה זה היה כמו פסטיבל, הבנו שצריך שינוי, סוג של שגרת חיים שצריך לנהל. סדר יום. זה כבר לא חופש מהעבודה, אתה פתאום קולט שזה החיים שלך. זה להיות בזה".

"זה היה מטורף. בהתחלה היינו במרדף ללמוד דברים, ואז הבנתי שזה פשוט לא הולך. הבנתי שצריך לחיות בצורה שמתאימה לנו". הם החליטו להתקבע קצת, סיימו את מסע הנדודים, חנו ביסוד המעלה ויהודה יצא לעבוד.

(צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)
(צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)

אם יש מישהו שמתלבט על כזה דבר, מה אתם מציעים לו?

"כמעט כל שבוע אנחנו מקבלים איזו שיחת טלפון מאנשים שישר רוצים פרקטיקה. אני חושב שבכלל צריך לחשוב אם זה מה שאתם רוצים" אומר יהודה, "החיים ממש שונים. זה מצומצם וקטן, צריך לדעת לחיות בחוץ, להבין שהבית שלך הוא לאו דווקא שלך, אם יש אנשים בחוץ – הם יבואו אליך. יש חדירה לפרטיות, מרגישים את זה וזו עבודה קשה בסופו של דבר".

בת שבע דמארי (צילום: אולפן סרוגים)

שירה מסכימה ומוסיפה: "זה גם להתעסק כל הזמן בלחפש מקור מים, לחפש מקום לעשות בו כביסה. היו מקומות שהיינו ממש עטופים, אבל לפעמים במקומות אחרים את מגלה אנשים עם צרות עין… מי שרוצה לנדוד – זה שווה את זה, אבל מי שרוצה את זה כפתרון דיור – זה לאו דווקא כזה משתלם".

(צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)
(צילום: באדיבות שירה ויהודה שריד)

"זה כל הזמן לעבוד ולדאוג" הם מסכמים, "לא היה לי יום שלא חשבתי מה צריך לסדר. יש בזה גם הרבה קושי, צריך לאהוב את זה. אני ממליץ לעשות את זה, אבל צריך לדעת את הדברים".