היום, ה-4 ביולי 1976, הסתיים מבצע אנטבה לחילוץ 105 בני ערובה שנחטפו בטיסה מישראל לצרפת. שלושה בני ערובה נהרגו, וכן מפקד סיירת מטכ"ל יוני נתניהו, שהמבצע נקרא על שמו.

פרוטוקולים שנחשפו על ידי מערכת הביטחון חושפים את ההתלבטויות שקדמו למבצע, החשש מסיכויי ההצלחה וההבנה שעומדות שתי אפשרויות בלבד על הפרק: כניעה טוטאלית או פעולה.

1. אחת הנוסעות בשם פטרישיה היימן, הצליחה לברוח מהמטוס החטוף כשחנה לעצירת תדלוק בלוב. היא התחזתה לאישה בהריון שעוברת הפלה והשתמשה בדרכון הבריטי שלה כדי לצאת.

2. ב-29 ביוני, היום השלישי לחטיפה, החוטפים ריכזו את הנוסעים הישראליים והיהודים ושיחררו את היתר. מישל בקוס, קברניט המטוס הצרפתי, התעקש לא להתפנות אלא להישאר עם נוסעיו, מתוך אחריות לשלומם. כל צוות המטוס נשאר בעקבותיו, והקברניט זכה לאות הוקרה מראש ממשלת ישראל. בהלווייתו שהתקיימה ב-2019, ביקש בקוס להשמיע את שירת התקווה.

שי גרוס, החטוף הצעיר ביותר (צילום: משה מילנר/לע"מ)

3. החוטפים דרשו לשחרר 53 טרוריסטים וכן כופר כספי עבור שחרור בני הערובה. הם הציבו אולטימטום וקבעו כי אם עד ה-1 ביולי דרישותיהם לא יענו, הם יוציאו להורג שני בני ערובה מדי שעה. אחרי משא ומתן האולטימטום התארך ל-4 ביולי, יום המבצע. את ההחלטה להשתלט על הטרמינל ולשחרר את החטופים, קיבל הרמטכ"ל מוטה גור בנסיעה, ו'לצינון האוויר והאווירה', עצר בתחנת דלק וקנה גלידת קסטה לנהג וראש הלשכה שלו, אחרי הנסיעה המתוחה.

"בשעה 14:00 פורסמו תנאי המחבלים לשחרור החטופים… את המפה של אנטבה כבר זכרתי בעל פה", כך כותב הרמטכ"ל דאז, מוטה גור. "ביומיים האחרונים עיינו בה רבות ולמדנו את תוואי הקרקע העיקריים ואת אופיים, אלא, שהנסתר היה רב מהידוע… לא היה לי ספק, אף לרגע אחד, שאנו מסוגלים להגיע לאנטבה. נסיוננו במבצעים מיוחדים היה גדול- גם בביצוע וגם בתכנון ובאימון לקראתם… גלגלתי בראשי במהירות אפשרויות שונות, וביקשתי להתקשר עם ראש אג"ם במטכ"ל האלוף אדם, ולהורות לו להכין לאותו ערב כוח מיוחד להטסה לאוגנדה לצורך השתלטות על הטרמינל… המערכה הממלכתית כולה עמדה לשירות המבצע, אך מאומה מכל זה לא יעמוד לרשותנו אם נפעל באנטבה פרט לאמונה בלוחם הישראלי אשר ללא ספק יעשה את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר. אך האם זה מספיק?".

4. התכנון הראשוני של מבצע ההצלה כלל כניסה של כוחות דרך אגם וויקטוריה הסמוך לאנטבה. התכנון ירד מהפרק עקב החשש שהלוחמים יזוהו על ידי חיל האוויר האוגנדי או על ידי אזרחים שישהו באזור, וכן לאחר שהתברר כי האגם שורץ תנינים. בין ההצעות עלה על הפרק אפילו כיבוש של אנטבה כולה.

5. נינט מורנו, סבתו של עמנואל מורנו הייתה אחת החטופות הזרות ששוחררו במהלך האירוע. היא הייתה יהודייה קנדית שלא זוהתה כיהודייה, ועם שחרורה נפגשה עם אנשי המוסד בצרפת. היא העבירה להם מידע מודיעיני יקר מפז- ציורים של החטופים היהודים, דיוקנים של החוטפים, מפה של מבנה הטרמינל ותיעוד של מיקום החוטפים ושעות חילופי המשמרות. המידע היה לעזר רב עבור הכוחות והקל על הלוחמים בזיהוי המחבלים בזמן אמת.

6. יצחק רבין, ראש הממשלה דאז קיווה למצוא חלופות אחרות לפשיטה הצבאית. אחרי שהממשלה הצביעה ברוב מוחץ בעד תכנית החילוץ, התקשר לרב עובדיה יוסף כדי לקבל אסמכתא הלכתית לביצוע המשימה בשבת. הרב הבהיר שמדובר בפיקוח נפש ונתן את ברכתו.

7. כבר ב-3 ביולי המריאו ארבעה מטוסי הרקולס מישראל לאנטבה. רק כשכבר היו באמצע הדרך וטסו מעל אתיופיה, הממשלה נתנה את אישורה למבצע.

8. לאחר החילוץ, עצרו המטוסים בקניה כדי לתדלק ולטפל בפצועים. בית חולים שדה הוקם בשדה התעופה בניירובי ונוהל על ידי אל"ם אהוד ברק. כשהגיעו המטוסים, גילה ברק על מותו של יוני נתניהו שהיה חברו הקרוב. הוא עידכן את הרמטכ"ל וחתם במילים "אבדה נוראה. הישג אדיר".

במכתב שכתב ברק לפרס לאחר המבצע, הוסיף בקשה קטנה לסיום. "אנא, בקר אם תוכל להתפנות ולו לביקור קצר את הוריו של יוני בשבעה", כתב ברק. "יהיה להם חשוב ביותר. יושבים עם שני האחים בביתו של הצעיר בירושלים, בקעה, רחוב מרדכי היהודי 17, לא רחוק מתחנת הרכבת. שלך, אהוד".

9. דורה בלוך בת ה-74, הייתה אחת החטופות שאושפזה בבית חולים מקומי בקמפלה לפני מבצע החילוץ. בהוראת אידי אמין, נשיא אוגנדה, היא נרצחה בבית החולים כנקמה על המבצע. רק שלוש שנים מאוחר יותר, גופתה הועברה לישראל עם תום תקופת שלטונו של אמין.

ב-2019 הגיעה פנייה יוצאת דופן למשרד החוץ, כשרופא בשם ד"ר קיאמלה אדם נסובוגה ביקש להיפגש עם משפחתה של דורה בלוך. הוא סיפר כי הוא הרופא שביצע לבלוך את הנתיחה שלאחר המוות, קבר אותה, ומספר שנים אחר כך חשף את מקום קבורתה כדי להעלות את עצמותיה לישראל, תוך סיכון חייו.

10. הפעולה הנועזת זכתה לתגובות נלהבות והערצה ברחבי העולם המערבי. בעולם הערבי ובגוש הקומוניסטי גינו את המבצע, אך בארה"ב כינו אותו "משימה בלתי אפשרית". עד היום, המבצע נחשב לאחד ממבצעי השחרור בני ערובה הנועזים ביותר. שם הצופן הצבאי של המבצע היה "כדור הרעם", ונבחר בידי מפקד המבצע דן שומרון. זהו גם שמו של סרט של ג'יימס בונד משנת 1965, כנראה לא במקרה.