לבלוגר העיראקי נמאס: "הפלסטינים הפכו לנטל"

לערבים בעיראק נמאס מהפלסטינים.

במשך עשורים הסוגיה הפלסטינית נחשבה ל"פרה קדושה" במרחב הציבורי הערבי, נושא שלא נהוג להטיל בו ספק. אך בימים האחרונים, סרטון פודקאסט ויראלי שפורסם על ידי הבלוגר ואיש התקשורת העיראקי, גית אל-תמימי, מציג קול אחר בוטה, כועס ושובר מוסכמות, שמעורר סערה גדולה ברשתות החברתיות.

למה הפלסטיני חי טוב יותר ממני?

בסרטון אל-תמימי מופיע כשהוא נסער וטוען כי הסוגיה הפלסטינית הפכה לכלי פוליטי ריק מתוכן שמעכב את מדינות ערב. רק תסבירו לי למה? הוא זועק אל המיקרופון. למה אצלנו בלבנון, בעיראק או בסוריה המצב כל כך קשה, והפלסטיני נחשב למישהו שחייב לחיות טוב יותר ממני? מה מיוחד בהם?.

תמימי מונה שורה של מדינות  מתוניסיה ועד כווית  ותוהה מדוע האזרחים במדינות אלו צריכים להקריב את עתידם ואת כספם עבור מאבק שלדבריו, הם עצמם לא יודעים לנהל כבר מאה שנה.

המודל העיראקי מול הניהול הפלסטיני

אחת הטענות המפתיעות והחריפות ביותר של אל-תמימי נוגעת ליכולת העמידה של העמים הערביים מול כיבושים. הוא מציין כי עיראק, מולדתו, חוותה כיבושים זרים רבים במהלך המאה האחרונה  על ידי ארה"ב, בריטניה, איראן והטורקים  אך בכל פעם האוכלוסייה המקומית הצליחה להשתקם.

חמש פעמים כבשו את עיראק במהלך מאה השנים האחרונות וחזרנו לעצמנו, מדגיש אל-תמימי. מי הם הפלסטינים שלא מסוגלים להתמודד מול ארבעה יהודים? הם לא יודעים לבנות סוגיה מכובדת כמו בני אדם ולפתור אותה. זו אשליה אחת גדולה".

שבירת הטאבו: האם הרוח משתנה?

דבריו של אל תמימי אינם עומדים בחלל ריק. הם מצטרפים לשיח הולך וגובר בקרב משפיענים ובלוגרים במדינות המפרץ ובעיראק, שבוחרים להציב את האינטרס הלאומי המקומי לפני ה"סולידריות הערבית" המסורתית.

אל-תמימי מודע היטב לביקורת שיספגו דבריו, אך הוא מסרב להתרגש: "תקראו לי כופר, לא מעניין אותי. הסוגיה הזו היא לא שלי. הגיע הזמן שהעם הפלסטיני יפסיק להישען על העולם הערבי וייקח אחריות על הגורל שלו".

הסרטון הזה, שצבר מאות אלפי צפיות בתוך שעות, מהווה עדות נוספת לכך שהציבור הערבי ב-2026 נמצא במקום אחר. העיסוק הבלתי פוסק בסיסמאות הלאומיות הישנות מפנה את מקומו לשאלות קשות על ניהול, אחריות וכבוד לאומי  גם אם זה אומר לומר את הדברים הכי לא פופולריים ברחוב הערבי.