פרשת כי תישא: כשקוראים את התורה בצורה פשוטה נראה, שמשה רבנו לאורך ארבעים שנה מקבל עוד ועוד מצוות.
אבל בהרבה מאוד מדרשים, בהרבה מאוד מקומות חז"ל מדגישים שאת כל תרי"ג המצוות משה רבנו מקבל בהר סיני, לא רק את השמיטה שכתוב בה בהר סיני, אלא את כל המצוות כולן.
ואתה שואל את עצמך, למה? למה חז"ל מתעקשים להגיד שמשה רבנו מקבל במתן תורה את כל המצוות?
דבר נוסף, יש בפרשה תופעה מעניינת. הפרשה פותחת בעניינים שונים, ובסופם כתוב "ושמרו בני ישראל את השבת… וביום השביעי שבת וינפש", ואז יש פרשה סתומה שזוהי הפרדה ברורה, אחר כך יש את הפסוק "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני, שני לוחות העדות, לוחות אבן, כתובים באצבע אלוקים", שזה סוף מתן תורה, ומיד אחר כך נאמר "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר…" – סיפור חטא העגל.
זמני כניסת שבת ויציאת שבת פרשת כי תשא תשפ"ב
אם כן, לפי המסורה יש את כל העניינים של תחילת הפרשה, הפסקה, ואחריה סוף מתן תורה ומיד חטא העגל. אבל חלוקת הפרקים שונה.
פרק ל"ב, הפרק שמדבר על חטא העגל, מתחיל בפסוק "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר…". למה חלוקת הפרקים אינה לפי חלוקת המסורה?
אפשר להגיד: זוהי חלוקה נוצרית, ומה הם מבינים. אבל זו טעות, מדובר פה על אמירה וחלוקה מאוד מגמתית. לפי הנוצרים חטא העגל הוא חטא דרמטי ביותר. יש את מתן תורה שבו יש רק את עשרת הדיברות, אחר כך עם ישראל חוטא בחטא הגדול ביותר, בחטא העגל, ועל מנת לכפר על החטא הנורא הזה צריך את כל שאר המצוות, כל מאות המצוות שיש בתורה נועדו לכפר על חטא העגל, ולכן כשמגיע יש"ו, המושיע לדעתם, הוא מכפר על חטא העגל, וממילא יותר לא צריך שום מצווה, אין סיבה שהרי החטא התכפר.
לכן חטא העגל מתחיל פרק חדש, את פרק ל"ב, כי מכאן מתחיל פרק חדש בהיסטוריה הישראלית, וממילא זה מתגלגל לנצרות. באה המסורה ואומרת, לא! חטא העגל אינו פרק חדש, חטא העגל מהווה המשך של מתן תורה.
באים חז"ל ואומרים שאת כל המצוות כולן קיבלנו בסיני לפני חטא העגל, ולא אחריו.
המחויבות שלנו למצוות היא נצחית, ואינה קשורה לחטא העגל.
תגובות
חטא העגל היא רפיסות גנטית של האדם באמונה בס"ד. "ויאמר אהרון אל יחר אף אדוני .אתה ידעת את העם כי ברע הוא" ================================================== "כרית האשמה" של משה ספוגה משני עבריה - בהאשמה אישית . מלמעלה בהאשמה מטעם הקב"ה באומרו לו : "לך רד כי שיחת עמך אשר העלת מארץ מצרים" . דהיינו : שמא עלית יותר מדי שנתת לתודעה כי אתה העלת אותם ממצרים להשתרש בקרב העם ולגרום להם לבסוף להשחית כדי כך שיחפשו תחליף פיזי אחר לך ולאלוהותך בעיניהם. אבל המעניינת יותר היא הטחת האשמה של אהרון במשה כמצוטט לעיל . אהרון רומז על אשמתו הרחבה הפרלמנטרית של משה - כמנהיג על . באומרו העם כבר היה מצוי במצב של "רע" ומשה ידע על כך ולא עשה דבר . והמצב הרע הוא בדיוק מה שהטיח הקב"ה במשה דהיינו שבתודעת העם נצרבה התיזה כי משה הוא האלוהים הרלוונטי . וכי הוא גם אשר הוציא את עם ישראל ממצרים. ואהרון מרמז
קרינת פניו של משה בס"ד. כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. ==============================================================. וכי למה דווקא לאחר חטא העגל קרנו פניו של משה. אלא שחטא העגל בא לעולם משום שהשתרשה בהם התודעה . כי היה במשה אלוהות ושהוא כביכול הוציאם ממצרים. לפיכך ואפילו מבלי שמשה ידע על כך : "קרנו פניו" . שכל אימת שיבא לדבר אליהם דבר ה' . יבינו מיד וידעו כי מה שהוא מדבר אליהם .הוא מה שדיבר אתו ה' . וכי אין ולא כלום ממנו שפניו רק משקפים ומקרינים את אור האין סוף. הנה כי כן ,הקרנת הפנים באה כמענה או תשובה לנטייה שביסוד חטא העגל. לייחס לבני אדם השלוחים -כוחות אלוהיים . בהקרנת פנים, יש יסוד המסמן - שליחות של הקרנה והעברה . הגורמת להנכחת האין סוף - כשולח . ורתיעה ממנו. משה אהרון