כאשר נתקלתי במאמרו של צבי שיימן בעניין י"ט כסלו מול "יום העצמאות", נותרתי די המום. כמובן שעדיף לדון את שיימן לכף זכות, ולומר שהוא פשוט אינו מודע לעצמתו האדירה והאינסופית של האירוע שהתרחש בפטרבורג לפני 215 שנה, להשפעה הרוחנית-אלוקית שבגאולת אדמו"ר הזקן ועוד.

ובכל זאת, לאור הבקיאות המרשימה שהכותב מפגין בראשית המאמר בסיפור המאסר והגאולה, קשה שלא לתהות על כך שהוא למעשה מפספס את עיקר עניינו של י"ט כסלו בבואו לערוך את אותה השוואה כל כך תמוהה לתאריך אחר בשנה.

לא עניין פרטי

אדמו"ר הרש"ב, הרבי החמישי של חב"ד, כותב באיגרת משנת תרס"ב לכבוד י"ט כסלו את הדברים הבאים: "זה היום תחילת מעשיך, שלימות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ, להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה אשר נמשך ביום הזה בבחינת המשכה כללית על כללות השנה".

חשוב שכולנו נבין, ששחרורו של בעל התניא מהמאסר, לא רק שבוודאי איננו עניין פרטי, אלא גם בפירוש לא עניין ששייך ונוגע לחסידות חב"ד בלבד. כאן מדובר בעניין אלוקי-שמיימי של גילוי הרובד הפנימי העמוק שבתורה, וככזה כמובן שאינו עניין של מגזר או מפלגה מסויימים אלא בהכרח קשור לכלל עם ישראל.

את הגילוי הזה החלו אמנם רבותיו של אדמו"ר הזקן, הבעש"ט והמגיד ממזריטש, אבל אדמו"ר הזקן פעל עניין עצמותי וחסר תקדים שטרם נראה כמותו מימות עולם: היכולת לקחת את כל העניינים האלוקיים שבחסידות ולהחדירם בהבנה והשגה של שכל אנושי, שזהו חיבור בין הפכים מוחלטים ממש.

כיוון שכך, התעורר נגדו קטרוג גדול בשמים. וי"ט כסלו זהו יום הנצחון של שיטת החסידות, היום שבו התבטל הקטרוג ובו החלה עיקר ההפצה של מעיינות החסידות, אשר בכך תלויה ביאת המשיח כפי שנאמר לבעש"ט ע"י מלך המשיח באותה עליית נשמה מפורסמת. לכן לא רק שיש לחג הזה השפעה מכרעת על עם ישראל, אלא אין עוד חג שקשור במיוחד לגאולה העתידה כמו י"ט כסלו.

המדינה חילונית

ובהתייחס להשוואה (הדי מוזרה כאמור לעיל) שנעשתה כאן בין ראש השנה לחסידות לבין יום הקמת המדינה, יש לומר את הדברים הבאים: ראשית, הקמת המדינה בתש"ח הייתה בוודאי נס מופלא ביותר שגרם להצלה גשמית כפשוטה של מאות אלפי היהודים שחיו אז בארץ. על כך אין בינינו שום מחלוקת.

אלא שבד בבד, ולמרות נס ההצלה הגשמי, הדרך שבה מקימי המדינה התוו את אופייה, חוסר אזכור שמו של הקב"ה באותה מגילה ועוד כהנה וכהנה, הם שגרמו לכל הפירות הבאושים שמהם כולנו כל כך סובלים מזה 65 שנה. מחטיפת ילדי תימן וגזיזת פאותיהם כבר בשנותיה הראשונות של המדינה, דרך עקירת יישובי ימית וגוש קטיף וגירוש אלפי היהודים שחיו שם, רישומם של מאות אלפי גויים גמורים כיהודים ע"י "גיורים" שאינם עפ"י ההלכה כלל, ועד לפגיעה קשה בעולם התורה והרעבתם של מאות אלפי ילדים למשפחות ברוכות ילדים.

לכן מבחינה רוחנית, יום ה באייר מסמל את הפניית העורף הגדולה ביותר כלפי הקב"ה, את הדגשת ה"כוחי ועוצם ידי" (תופעה שלדאבון הלב ניכרת ביותר גם בחגיגות של "יום ירושלים") והקמת שלטון שמבוסס על חוקי הגויים. הלזה ייקרא "ראשית צמיחת גאולתנו"?! (שלא לדבר על כך שגם אילו המדינה הייתה קמה על יסודות יהודיים מובהקים ולא מתייונים כפי שקרה בפועל, לא היה לכך שום קשר לגאולה או ל"אתחלתא", כיוון שזה פשוט סותר לחלוטין את פסק הרמב"ם בהל' מלכים שלפיו הגאולה מתחילה רק כאשר משיח בונה מקדש במקומו ומקבץ נדחי ישראל ולא רגע לפני כן. למרבה הצער, בנושא הזה יש בתפיסת הציונות הדתית לא רק סילוף של מקורות אלא גם בלבול מוחלט בין דברים שנפסקו להלכה לבין מדרשים של חז"ל ואכמ"ל).

אז מי שבוחר לציין את ה באייר הזה במנגלים, פטישים וזיקוקי הדינור – ניחא. אבל בעיניי עיקר הבעיה היא עם אותם אלה שמלבישים על היום הזה איצטלה דתית ועוד אומרים בו הלל. אותם אני בא ושואל: מעשי ידיו של הקב"ה טובעים (ברוחניות) ואתם אומרים שירה?!

אז אם לסכם: י"ט כסלו, כמו חנוכה הבעל"ט, מסמל את נצחון האור על החושך, נצחון הרוח היהודית על ההתיוונות וגילוי הרזין דרזין שבתורה (חנוכה הוא חג השמן, וי"ט כסלו הוא חג גילוי החסידות שהיא השמן שבתורה), דבר שהביא לקירובם של המוני בית ישראל לאביהם שבשמים; בעוד שיום ה באייר מסמל את פריקת העול הרוחנית ואימוץ תרבות יוון, דבר שגרם לנטישת מסורת ישראל סבא בקרב יהודים רבים.

לכן במחילה מכבודו של כותב המאמר, אין להשוואה בין שני הימים הללו שום מקום.

==

גלעד קליינר הוא חסיד חב"ד תושב קרית מלאכי.