במערכת הבחירות הבאה נתניהו יזדקק לג'וקר רציני

בערוץ 20 פורסם סקר מעניין מאוד לפני יומיים, השאלה בו הייתה כזו: "האם לדעתך יחזור בנימין נתניהו לראשות הממשלה או לא יחזור אליה"? 62% השיבו שיחזור לעומת 38% שהשיבו ש"לעולם לא יחזור". קודם כל – השאלה הזאת מדוייקת מאוד, כי אם השאלה הייתה "האם לדעתך נתניהו ינסה לחזור לראשות הממשלה", סביר להניח שכמות המשיבים חיובית הייתה קופצת משמעותית. כמעט אין חולק על כך שנתניהו ינסה לחזור לראשות הממשלה, אבל האם הוא יצליח? זו כבר שאלה מורכבת בהרבה.

ראינו כמה פעמים בהן מפלגות שנחשבו חלק ממחנה נתניהו נפרדות ממנו – ליברמן זו הדוגמה הכי בולטת, או משה "גוש הימין מעניין את סבתא שלי" פייגלין (שבסופו של דבר לא עבר את אחוז החסימה באותה מערכת בחירות בהן גם הימין החדש לא עבר). כעת ראינו את גדעון סער ונפתלי בנט. עד עזיבת שני האחרונים גוש הימין הצליח "להדק את החגורה" ולהישאר גדול מספיק כדי למנוע ממשלה מהמחנה השני. בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות נתניהו הציב רף של 61 מנדטים לגוש הימין לצורך הקמת ממשלת "ימין על מלא". אבל במערכת הבחירות הבאה, כשגוש הימין מונה רק את הליכוד, החרדים והציונות הדתית – המשימה הזאת תהפוך לבלתי אפשרית לחלוטין.

ככל הנראה לא יוולדו עוד 200,000 מצביעי ליכוד חדשים עד מערכת הבחירות הבאה, וגם מספר דומה של מצביעי שמאל לא ישנו את דעתם כ"כ מהר. כדי להמחיש את זה בואו נסתכל בסקר של חדשות 12 שפורסם השבוע: הליכוד 30, ש"ס 9, יהדות התורה 7 והציונות הדתית 5, סה"כ- 51 מנדטים, קצת רחוק מ-61, לא?

בעיה עם 4 פתרונות

סביר להניח שנתניהו גם קורא את המפה, ומודע לבעיה הזאת, שיש לה יש ארבעה פתרונות:

הראשון – רע"ם, ככל הנראה לא ריאלי. בעיקר בגלל הציונות הדתית, שעמוד השדרה שלה הוא החזק ביותר בגוש הימין, אם לא בכנסת כולה. אבל גם לליכוד יש לא מעט כאבי בטן כנראה משותפות כזאת כשהיא רואה את כמות הדרישות שלהם מהממשלה הנוכחית. זו אגב גם היה הזדמנות מצויינת לנתניהו לבחון עד כמה רע"ם תקיפה בעמידה על הדרישות שלה.

בימים האחרונים קיבלנו את התשובה – רע"ם הצליחה בקלות מרשימה לקפל את הממשלה שתמתין מעכשיו כל פעם להחלטות מועצת השורא. סביר להניח שכפיפות גם למועצת השורא וגם (להבדיל) למועצת גדולי התורה בו זמנית וגם לסמוטריץ' ובן גביר תהיה דבר שנתניהו לא יוכל לעמוד בו. לו היה מקים נתניהו ממשלה כזאת היא גם הייתה על חודם של קולות בודדים, לכן (על אף שהוא פוליטיקאי מוכשר מבנט ולפיד) גם הוא היה נהפך להיות נסחט ע"י רע"ם.

הפתרונות השני, השלישי והרביעי הם ימינה, תקווה חדשה וכחול לבן. כל אחת ממפלגות הימין ו/או מרכז. כמה שזה קשה לעיכול עבור נתניהו והליכוד – אין להם ממשלה בלי לפחות שתיים-משלוש מהמפלגות האלה. והשאלה הגדולה היא – במי מהן הוא יבחר?

האופציה המועדפת היא כנראה גנץ (8 מנדטים בסקר של חדשות 12), אתו המשקעים האישיים הם הכי פחות עמוקים (יחסית). ראינו יותר מפעם אחת את הפרסומים שגנץ ממורמר על חלוקת התפקידים בממשלה ועל כך שוויתר על הצעה של נתניהו להיות ראשון ברוטציה. ספק אם הצעה כזאת תחזור על עצמה, אבל סביר להניח שנתניהו יכול להציע לו הצעה שבהחלט תשתלם לו יותר. אלא שגנץ מביא את נתניהו ל-59 מנדטים עפ"י הסקר הזה. ייתכן שביום טוב, עם אחוז הצבעה גבוה בערים הליכודניקיות, הליכוד יקבל יותר מ-30 מנדטים והוספת גנץ תספיק, אבל זה הימור שלא בטוח שמשתלם לנתניהו לקחת.

לכן על נתניהו לבחור שותפים נוספים לגיבוי, וכאן מגיעה הדילמה בין אופציה שרעה לנתניהו לבין אופציה שגרועה לו (אגב, בלי קשר לחוק צרפתי, האופציה הזו נפסלת כבר ברגע שמכניסים את גנץ) – או סער או בנט. שניהם שונאים אותו, שניהם שואפים להנהיג בעצמם, שניהם כבר טעמו מהטעם המתוק של שלטון בלעדיו ואת שניהם יהיה קשה, כמעט בלתי אפשרי לשכנע.

אבל אם יצטרך נתניהו לבחור אחד מתוך שניהם ולהתמקד בניסיונות להביא אותו – האופציה של סער עדיפה על זו של בנט. למה? כי בנט הפך לסמל של ממשלת השינוי בעיני נתניהו ומחנהו. כל האש מכוונת אליו, נתניהו מקדיש לו נאומים וטורים בישראל היום, כל תומכיו נכנסים בבנט במהירות של 220 קמ"ש והפגנות מנהלות מול ביתו ברעננה. וסער? כמעט כלום, כאילו הוא נשכח מלב לאחר הקמת הממשלה. למעט קמפיין אידיוטי משהו שנקרא "למה גדעון סער התפטר ב-2014", נתניהו לא מדבר על הקמפיין הזה בנאומיו בכנסת ורוב תומכיו הבכירים והמוכרים ברשתות החברתיות לא לוקחים חלק בנושא הזה. יהיה קל יותר לאנשי הליכוד לקבל אל המחנה שלהם בחזרה את סער מאשר את האדם שמסמל בעיניהם כרגע את תכלית הרוע והשקר בעולם.

נקודת התורפה של סער

עקב אכילס שדרכו יכול נתניהו לשכנע את סער, מה שנותן סיבה נוספת לכך שהוא עדיף לנתניהו על בנט, היא בדומה לגנץ – חלוקת התיקים בממשלת השינוי. עם כל הכבוד לתיק המשפטים – בנט הוא ראש הממשלה ברוטציה, כשיאיר לפיד יחליף אותו זה רק יהיה גרוע יותר לסער, כי ההתחלפות היא גם בחלק מהתיקים הבכירים. שקד הופכת לשרת המשפטים וסער עובר למשרד החוץ.

לעומת זאת לנתניהו יש מרחב תמרון מצויין מול סער – הוא יכול להבטיח לו פרס די גדול – בנט יישאר מחוץ לממשלה, סער ייכנס לתוכה, יהפוך ליקיר הימין, אולי אפילו ישוריין למקום בכיר בליכוד, וכך ינצח את בנט בקרב הסמוי ביניהם – החלום להנהיג את גוש הימין ביום שאחרי נתניהו. אם זה לא יספיק – לנתניהו יש עוד שני קלפים בשרוול עליהם הוא יכול לשחק בשיטת המקל והגזר, הראשון הוא הצעה לסער להיות ראשון ברוטציה, והשני הוא איום ללכת לבנט עם הצעה לרוטציה (איום שהוא גם עשוי לממש בלית ברירה אם סער יתעקש לסרב). בנוסף העובדה שלסער יש כרגע 3 מנדטים בסקרים פחות מלבנט, עשויה להפוך את הדרישות שלו לקטנות יותר, וזו סיבה נוספת לכך שנתניהו צריך להעדיף אותו.

כדי לשמור על ערוץ פתוח מול המפתחות שלו לממשלה הבאה – נתניהו חייב להנמיך את האש על בנט (לא לכבות לגמרי, כי זה מוגזם מדי בשבילו, ובצדק, אחרי הכול הוא עדיין אופוזיציה לבנט), ולהשאיר אותה כבויה נגד סער וגנץ. גם במערכת הבחירות עצמה, אם הוא מעונין לא לשרוף את הגשרים לממשלה הבאה שלו.

דביר פורת, בן 16, עולה לכיתה י"א ב"נתיב מאיר", דתי לאומי, כתב צעיר במגזין אותיות וילדים