פרשת פנחס: בתחילת ספר במדבר קראנו שמשה סופר את בני ישראל לפי שבטים, ואילו בפרשתנו משה סופר אותם לפי שבטים ולפי משפחות, וזאת כהכנה לירושת הארץ, שלא הייתה רק לפי שבטים, אפרים פה, מנשה שם, אלא גם ברמת המשפחה והאדם הפרטי, ולכן המניין יותר ממוקד ומפורט.
אם נחשוב טוב, נראה שדרך הגורל הקב"ה אומר לכל יהודי ויהודי איפה הוא יגור ברחבי ארץ ישראל. בניגוד להיום שכל אחד גר היכן שליבו חפץ, בזמנו היתה אמירה אלוקית מדויקת לכל אחד היכן נחלתו ומגוריו.
ההכנה הזו לקראת ספר יהושע, לקראת ירושת הארץ וחלוקתה, היא הכנה חגיגית, כל אחד מבני ישראל מסתובב במדבר ארבעים שנה, ואומר לעצמו: וואוו, עוד רגע הקב"ה יגיד לי היכן לגור! יש פה אמירה מאוד משמחת. הדברים מתקשרים לדברי בלעם המפורסמים "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי עליו רוח אלקים… מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", בלעם רואה את עם ישראל מסודר לפי שבטים, מתלהב, שמח, ונחה עליו רוח ה'.
צילום: ספרו של ארי שביט; קינה על אבדן שלטון השמאלהסדר הזה לפי שבטים מקבל פרצוף נוסף בכניסה לארץ בהנחלת הארץ, במגורים על פי רצון ה'. זה נשמע מדהים! אבל, כשמסתכלים בספר שופטים רואים שזה היה אסון. שבט דן גר מנותק לחלוטין משבט ראובן, שמנותק משבט יהודה, שמנותק מהשבטים האחרים, ועם ישראל שהיה עם אחד מגובש הפך להיות שתיים עשרה שבטים. הדבר החמיר יותר בימי בית ראשון, מלכות ישראל מול מלכות יהודה, ממש שתי ממלכות. החיים על פי שבטים ועל פי נחלות שהיו כל כך יפים מאירים ומשמחים בהתחלה הפכו להיות זוועה לאומית.
אם כן, למה אנחנו שמחים בחלוקת הנחלות? מה טוב בזה? הרי בעקבות זה עם ישראל התפורר לרסיסים. אלא, יש פה דבר מאוד פשוט, תהליך אלוקי שקורה פעם אחר פעם. אדם וחוה נבראו בגן עדן, בעולם אוטופי עליון, אבל הם חטאו, נפלו וגורשו משם, ואחר כך ההיסטוריה כולה לאט לאט מטפסת בכוחות עצמה על מנת לחזור לגן עדן, לאותו עולם מושלם. לאותו מקום שהקב"ה בהתחלה נתן כמתנה, ההיסטוריה האנושית עמלה קשה כדי לקבל בזכות עצמה.
הגמרא אומרת שכל אחד במעי אמו לומד את כל התורה כולה, ובלידה בא מלאך ומשכיח אותה. במהלך החיים אנחנו לומדים את אותה תורה שבהריון קיבלנו כמתנה אלוקית, אך הפעם בכוחות עצמנו אנחנו זוכים באותה מתנה. המודל הקבוע הוא שהקב"ה נותן מתנה, רעיון גדול, אחר כך הוא מתרסק, ואנחנו צריכים בכוחותינו להגיע לאותו עניין אבל בזכות ולא בחסד.
גם כאן, עם ישראל יוצא ממצרים מגובש, כל השבטים חיים בהרמוניה שמפעימה אפילו את בלעם, אך ההרמוניה הזו הייתה מתנת אלוקים, וה' אומר אתה תגור פה ואתה שם, בצורה הכי נכונה שיכולה להיות. בגלל שזו מתנה משמים היא מתנפצת, ומאז עד היום, הן בימי בית שני, והן בעת החדשה במדינת ישראל, אנחנו עמלים לא רק לחזור לארץ ולרשת אותה, אלא גם לנסות לחזור לאותה הרמוניה עליונה ונשגבה בין הקבוצות השונות והסגנונות השונים המרכיבים את עמנו.
תגובות