בשנים האחרונות נשמע שוב ושוב המונח "משפחה חדשה", שמשמעותו היא תביעה להכיר בסוגים רבים ושונים של משקי בית כ'משפחה'. יש לכך משמעות נרחבת. המונחים "משפחה" או "נישואין" טעונים במטענים רגשיים רבי עוצמה ובמוסכמות חברתיות רבות ומגוונות היוצרים מארג נרחב של מחויבויות – הן בין בני הזוג והן בינם לבין סביבתם.
הרחבה של הגדרת ה'משפחה' כך שתכלול בתוכה גם משקי בית אחרים לגמרי מרוקנת את מושג המשפחה מן התכנים העמוקים שלו ומותירה אותו כשותפות כלכלית בלבד.
מושג ה"משפחה" מוגדר בתורה בהקשרים הלכתיים שונים: דיני עריות וירושה, כיבוד הורים וחינוך הילדים, אבלות וקבורה, עדות ועוד. בכולם נקבעת ההלכה על פי שני סוגים של קשר: קשר דם וקשר נישואין. "קשר הדם" הפשוט ביותר הוא הקשר שבין הורים לילדיהם והקשרים שבין אחים.
למעשה, גם קשר הנישואין הוא סוג של "קשר דם", בשל שני מאפיינים משלימים, העולים מן הפסוק: "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". לאותו "בשר אחד" ישנם שני מובנים: הראשון הוא האינטימיות הגופנית בה הם חווים את עצמם כ"אחד", והשני הוא ההולדה, כאשר בגופו של הילד נמצאים הגנים של שני ההורים, ובו הם נעשים ל"בשר אחד".
שני המאפיינים דורשים יציבות: קשר גופני מזדמן לא יוצר "קשר דם" ולמעשה מבחינת ההלכה הוא נתפס כמעשה מופקר ופגום. גם ההולדה יוצרת משפחה במובנה השלם רק כאשר שני ההורים מגדלים את הילד ביחד לאורך זמן.
לכן, מה שמגדיר את הנישואין כ'קשר דם' הוא מערכת כפולה של חובות הנוגעים לאינטימיות הזוגית. כלפי חוץ – האיסור לנאוף, אליו מצטרפת תוכחתו החריפה של הנביא מלאכי (פרק ב) על גברים הבוגדים בנשותיהם. וכלפי פנים – החובות ההדדיות של בני הזוג זה לזו בתחום רגיש וצנוע זה (אם כי חשוב להדגיש שאין היתר לאף אחד מבני הזוג לכפות על זולתו את קיומן של חובות אלו). בני זוג המחויבים הדדית לאורך זמן בתחום זה הופכים להיות "שארי בשר" ממשיים כאשר – לפחות תיאורטית – יש בכך פוטנציאל וכוונה להוליד ילדים משותפים ולגדל אותם ביחד עד שיגיעו לבגרות.
כיום ישנה תנועה המבקשת לבטל את אמת המידה הטבעית של הקשר ולהכיר בקשרים חלופיים כ'משפחה'. פסיקות חוזרות ונשנות של בתי משפט מוציאות למעשה את החיובים בתחום האינטימי מהגדרת הנישואין. ואז, אם אין חובות הדדיות ואין איסור על בגידה, מה נותר מן הנישואין? למעשה, רק שותפות כלכלית.
על בסיס זה עלתה לאחרונה תביעה מעניינת: שתי אחיות חיו במשק בית משותף במשך שנים רבות, כמובן, מבלי שהיה ביניהן שום קשר גופני. לאחר שנים רבות, הגישו האחיות תביעה לבית הדין לעבודה ובה דרשו להכיר בהן כ'משפחה חדשה'. מטרתן הייתה להבטיח מראש, שכאשר אחת מהן תלך לעולמה, תזכה אחותה בקצבת שארים כמו אישה שבעלה נפטר.
בית הדין הארצי לעבודה דחה את התביעה מנימוקים פרוצדורליים, במטרה למנוע מבול של תביעות כלפי הביטוח הלאומי. השיח אודות "המשפחה החדשה" בלבל את האינטואיציה הטבעית של השופטים, עד שלא היו מסוגלים לומר את האמת הפשוטה שכל ילד מבין: "משפחה היא לא שותפות כלכלית. שותפות כלכלית איננה משפחה".
הרב עזריאל אריאל, עומד בראש מרכז 'אחווה' למדיניות חברתית יהודית.
תגובות
הרבי הרבי מלובביץ' ישו מוחמד הנביא מואפק טריף
מה לגבי זוג נשוי שהפסיק מסיבותיו לקיים יחסי מין? מה לגבי זוג נשוי שחי יחד, רואה עצמו כזוג, ויש ביניהם קשר רגשי ואולי (ואולי לא) פיסי שלא מגיע להיות קשר מיני? מה לגבי זוג נשוי שחי בפירוד מסיבות של פרנסה או מסיבות אחרות? ולא הזכרתי בכל מקום אם יש או אין ילדים, וגם לא את האפשרות שהזוג לא נשוי או נשוי באופן אחר אך לא בנישואים דתיים, וגם לא את האפשרות ששני בני הזוג מאותו מין - בקיצור, יש אפשרויות רבות, והדיון מעניין. ובסוף גם נשאלת השאלה האם בכל מקרה צריך בכלל כותרות.
זוג שאין ביניהם אינטימיות גופנית כל זמן שזה נעשה בהסכמה ומבלי לוותר על המחויבות ההדדית ברמה העקרונית - זה בסדר. אמנם זה לא רצוי, אבל אין מקום להתערב במרחב הפרטי שלהם. אבל חתונה על דעת כך שלא יהיה בה שום קשר גופני, זה דבר ריק מתוכן. שלא לדבר על כך שהיהדות מתעבת מכול וכול את המושג "נישואין פתוחים". זהו תרתי דסתרי יותר מאשר "ריבוע עגול".
הערה לתמונה בראש המאמר - אסור לזרוק ילדים באוויר, לפחות עד גיל מסוים. זה עלול לגרום לנזק בצואר כולל קריעה של עצבים ופגם מוחי.