בשלושת השבועות בואכה ט' באב תמיד עולה לתודעה הציבורית גוש קטיף. פינוי, עקירה, גירוש- גם על ההגדרה יש ויכוח. וביום זה כולם לוקחים את זה למקום של מאבקים פוליטיים עתידיים, בחברה המשוסעת שלנו. במקום להסתכל נכוחה ולא מהחור של הגרוש של הצד הפוליטי.

בדרך כלל הדיבורים סביב ימים אלו נסובים סביב שני צירים עיקריים, הפן המוסרי, או המסכני, "מה עשו להם מסכנים" והפן השני הפן הביטחוני "הנה נפלו טילים על תל אביב", שלטון חמאס וכו'. פחות מדברים על הפן הדמוקרטי, הנשכח.

אחרי נפילת ברית המועצות, המערב, שיכור הכוח, היה בטוח שהנה הדמוקרטיה הביסה את שאר השיטות הקיימות. ההוגה פרנסיס פוקויאמה הגדיל לעשות והכריז על קץ ההיסטוריה. ההיסטוריה לדידו מתקדמת על ידי מאבקים של שיטות, דעות ואמונות ואילו כאן הדמוקרטיה הליברלית הכריע את הקומוניזם אויבה האחרון. מי שמעוניין להתעכב על הסוגיה יכול להציץ אל שכנינו ממצרים ולבדוק האם הדמוקרטיה ניצחה ומה מעמדה בעולם.

דמוקרטיה היא דבר מוזר, מורכב ונתון להתקפה מתמדת. מוזר- כי לנו זה נראה טבעי שמי שהפסיד בבחירות יוותר על הכוח שהוא צבר ויעביר אותו ליריב, אבל למי שלא התחנך על ערכי הדמוקרטיה (רוב העולם, ברוב התקופות ואף כיום כנראה), זה נראה תמוהה. ידוע אמרתו של יצחק בן אהרון "העם טעה", לאחר המהפך ב77 ו"צריך להחליף את העם". דמוקרטיה נטמעת באנשים לאט, תוך הפנמת ערכים, כמו הכרעת הרוב, כללי משחק הוגנים, שמירה על זכויות אדם ואזרח וכדומה.

● מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן

אך אף על פי שפוקויאמה  צהל את צהלת הדמוקרטיה, היא ניתנת למתקפות חריפות בכל עת. גורמים רדיקלים, כגון האסלאם הקיצוני שניצב בראש החזית נגד המערב והדמוקרטיה, אך גם גורמים קומוניסטים, אנרכיסטים ודתיים שמצויים במינונים כאלו ואחרים בתוך מדינות דמוקרטיות ואינם מאמינים בשיטה ומצפים ליום בו היא תיפול.

קשה להסביר לאדם שמסתכל על המערכת המורכבת הזאת, שבנויה מכל כך הרבה אינטרסים, כלכליים, פוליטיים, חברתיים, אתניים ואידיאולוגיים, איך באמת יש לו השפעה בשלשול הפתק ביום הבוחר על המערכת הפוליטית. ובפעולות דמוקרטיות אחרות, כגון עצומות, הפגנות, קבוצות לחץ וכ"ו.

אי לכך צומחות כפטריות לאחר הגשם שבבי אמירות של הוגים קומוניסטים ואנרכיסטים. כגון זה שבאמת בעלי הממון שולטים, איך ה"עם" (שלכל אחד ברור מיהו- כמובן זה שחושב כמוהו) נרמס על ידי פוליטיקאים מושחתים. יש תשלובת של אליטה תעשייתית, ביטחונית. התקשורת באמת שולטת, הרבנים, האשכנזים וכ"ו.

הרס הדמוקרטיה?

דא עקא, אבירי הדמוקרטיה וזכויות האדם, אלו שחרדים תדיר בכך שישראל תתדרדר לנחותות שבאומות, אותם אומות בעלות משטרים אפלים, מלכים או רוזנים, שערכי הדמוקרטיה והנאורות מהם והלאה, החרש החרישו בזמן שנרקמה תוכנית ההתנתקות.

והדברים ידועים. ראש ממשלה בישראל הוביל מהלך מנוגד לדרכו הפוליטית בה התהדר. אחרי ששלל את דרך מצנע, והכריז על "דין נצרים כדין תל אביב" (אפשר היום אולי לראות את זה באור אחר עם נחיתת הטילים שם). אחרי שאמר שיכריע דרך משעל המתפקדים בליכוד והפסיד שם. אחרי שבשביל שיהיה לו רוב בממשלה הוא פיטר שרים. אחרי שהוא הוביל כוחות גדולים נגד מחאות האזרחים מהגדולות שידע ישראל. אחרי שהוביל מהלך של עקירת אזרחים לכל דבר ועניין, שממשלת ישראל שלחה ויישבה אותם במו תקציביה, ידיה ותשתיותיה.

וכל זאת נעשה כאשר כמעט ולא נשמע פוצה פה ומצפצף. להפך פרשן בכיר החליט לשמור על שרון כאתרוג, על אף הצחנה שעלו מהמהלכים הללו, בגלל שהוא קידם את דרכו הפוליטית. שום יושרה, שום דאגה כנה למשחק הפוליטי- הדמוקרטי. בא הפיל לתוך החנות ומוטט את כלי החרסינה. הבולדוזר נסע ורמס בדרכים עקלקלות ואיש לא זעק את זעקת הדמוקרטיה הנרמסת. צהלות שמחה אפילו נשמעו לשרון, שרק הוא יכול להחריב ככה. איש מחוץ למחנה הנרמס לא זעק על כך שהוא הוליך שולל, הוביל את ציבור בוחריו נגד אמונותיהם. ואם זעק, זה היה בשפה רפה ובודדים שהרגישו אי נוחות קלה.

אריק שרון תרם תרומה רבה להרס האמון בדמוקרטיה. נכון, יש שיאמרו ויבחנו את שיעורי ההצבעה, אם עלו, או לא, אך לא כאן המדד. זרעי חוסר האמון בדמוקרטיה נשתלו בתוך אלפי לבבות, צעירים וזקנים, נשים וגברים שעמדו שם וראו את צביעותה של זו. רבים מהם הבינו שבדמוקרטיה ניתן להשתמש, לצבור כוח ולרמוס, בדרך להגשים את מטרתך. ללא ג'נטלמניות, ללא כיבוד הצד שמנגד וללא הפנמת ערכי הדמוקרטיה.

ההתנתקות היא שיעור חשוב בדברי ימיה של המדינה היהודית. שיעור וסמל ללקונה בדמוקרטיה הישראלית. הרבה מעבר לדיון המתיש על האם מדינה יהודית יכולה להיות דמוקרטית או לא, יחס למיעוטים וכדומה. כאן הובילו בכוח מהלך נגד ציבור שנכלל בתוך המשחק הדמוקרטי באופן מלא ובתנועת אחורה פנה של מנהיגו הוא נרמס לעפר.