השרים שוברים את הראש איך אפשר להגדיל את בדיקות הקורונה בקרב האזרחים. עלייה בבדיקות מובילה לתמונת מצב טובה יותר על התפשטות הנגיף וכך ניתן לקבל החלטות בצורה בהירה יותר על ההתנהלות היומיומית, דרך פתיחת העסקים, החינוך וסגירת מקומות תחלואה.

כבר כעת התגלה שיש פער בין נתוני הקורונה של משרד הבריאות לבין המציאות בשטח. הבדיקות למורים הראו זאת, לאחר שהם חוייבו להיבדק ושם התגלו חולים שלא היו מתגלים ביומיום. התוצאות הללו הכניסו חשש שגם בציבור הרחב, יותר בדיקות יעידו על המציאות ההאמיתית של התחלואה. פרויקטור הקורונה טען אתמול שיש פער של פי עשרה מאומתים בין המציאות לתוצאות הבדיקות של משרד הבריאות.

נפתלי בנט בזמנו השווה זאת לסירוק כינים. בכל יום עוברים שוב ושוב על הראש של הילדים וככה ממגרים את התופעה. בכינים מוציאים אותם, בתחלואה מבודדים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: אריאל ליבא, עריכה: יוחנן בלייך)

אחת ההצעות לשרים הייתה לתת 10 ש"ח לכל מי שנבדק, וזהו לעג לרש. מי יטריח את עצמו להיבדק תמורת דמי כיס? רק ההגעה והחזרה, הזמן, הדלק והעצבים שווים הרבה יותר. לדעתי יש שני דברים שצריכים לעשות:

להנגיש בדיקות ולדרבן מנהלים

הראשון – להציב מתקני בדיקה במקומות נגישים. בכניסה לסופרים גדולים, במרכזי ערים ומשרדים גדולים לשם מגיעים אנשים גם ככה לעבודה. לא כולם מפחדים מהבדיקות שיסגרו אותם בבידוד. יש הרבה אנשים שרוצים לדעת מה קורה איתם, או סתם אזרחים טובים, או כאלו שהולכים לבקר הורים, או אוכלוסיה בסיכון ולא רוצים להדביק אותם. או כמובן מי שחש מעט לא טוב (החורף הגיע בעוז). לכל אלו נגישות תהווה פיתרון נהדר. אתה גם ככה נכנס לעשות קניות לשבת, או יורד מהמשרד לאכול, על הדרך אתה כבר מבצע בדיקה.

השני – להציע למנהלים ובעלי עסקים לערוך בדיקות לכל העובדים שלהם בצורה תקופתית. אחת לחודש נגיד. צוות שיהיה אחראי על קשר עם מנהלים גדולים ויציע להם את הבדיקה. למה שבעל עסק ירצה לעשות כזו בדיקה? כי אולי לטווח הקצר זה יכול להשבית לו עובדים שייכנסו לבידוד, אבל בטווח הארוך, הוא ידע למנוע הדבקה שיכולה לגרום לעובדים רבים להיכנס לבידוד מה שיכול לפגוע בתפוקה. אולי שווה גם לשקול לתמרץ זאת בהטבות נוספות.

שתי הפעולות הללו ביחד עם הסברה בפרסום במדיות השונות, יכניסו נורמות של בדיקות. כל אחד יוכל לספר לחברו על בדיקה שעבר, כולם יראו שזה קרוב אליהם, יתחילו בדיחות על כך ומערכונים בתכניות בידור, וזה יהיה טריוויאלי ללכת להיבדק.

מודל שונה לערבים ולחרדים

כל אלו טובים ויפים, אבל עדיין יכולה להיות בעיה עם הציבור החרדי והערבי, ששם יתכן ולא ישתפו פעולה. החרדים חוששים שיסגרו אותם, יסגרו בקלות את עולם התורה, כך גם הערבים שלא חשים חלק מהמיינסטריים הישראלי. מי שנמצא עמוק בשוק העבודה בחברות הגדולות יעבור את זה עם כולם, אבל מי שלא, ויש רבים כאלו, כנראה שלא יתנדבו להיבדק.

במקרה הזה יש שתי פעולות שיכולות לעזור. האחת, הידברות ושכנוע עם הרבנים והאדמו"רים החרדים, וכן עם מנהיגי הציבור הערבי. זה בטח לא יהיה קל כשאין אמון בין הממשלה לנציגות, בוודאי זו החרדית.

הדבר השני הוא ליישם את המודל שהציג השבוע ח"כ ניר ברקת, אותו פיתח יחד עם פרופ' אמנון שעשוע והוצג לחברי הקבינט. לפי המודל, עוברים לסגר על אנשים ולא על אזורים. סוגרים את מי שבסיכון ומי שנדבק והסגר הוא על פי האנשים המאומתים ולא על פי ערים או אזורים, אך כן הכוח הוא בידי הרשויות המקומיות. מודל זה טוב לכלל הארץ. אך בוודאי במקומות בהם הסגרים לא היו יעילים וגורמים להמנעות מבדיקות.

שם גם אפשר לעשות פיילוט וללמוד ממנו על כלל הערים (במקביל לעוד כמה ערים כלליות, כדי ללמוד ולהשוות). להפסיד שם ככל הנראה אין, כי כל השיטות האחרות כשלו.