כשבני חנן התארס בחודש תמוז עם אהובתו מימי בני עקיבא, תמר, קיווינו שבתחילת חשוון הקורונה תהיה כבר הרחק מאחור. אך כמאמר הפתגם, האדם מתכנן ואלוקים צוחק. במקום להיפרד מהקורונה, אנו נמצאים בעיצומו של סגר נוסף עם הגבלת כינוסים של עד 20 אנשים ובשטחים פתוחים בלבד.

לפני כמה שבועות שמעתי במקרה מישהו אומר לזוג הצעיר "אני מצטער שלא תוכלו לערוך את חתונת החלומות שלכם". על פניו, האמירה נשמעת כנכונה. היקפי החתונות אליהן התרגלנו הולך ונעלם בתקופה זו. אבל חתונה זו כמו גם כל חתונה אחרת המתקיימת בארץ היא חתונת חלומות אמיתית.

באיזה עוד מקום אפשר שבחור שנולד במילווקי שבמדינת ויסקונסין בארה"ב יפגוש צעירה יהודייה ממוצא מרוקאי? האם יש מקום נוסף בו השפה המדוברת על ידי בני זוג אלה תהיה השפה העברית המודרנית שנולדה מחדש מתהום הנשייה? איפה עוד קיימת אפשרות לערוך חתונה במודיעין, עיר המכבים שעצם בנייתה מחדש היא הגשמת נבואת יחזקאל "והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כלה ונושבו הערים והחרבות תבנינה. והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והיטבתי מראשותיכם וידעתם אי אני ה" – על רקע הרי יהודה המשתפלים באופק?

איפה עוד יכול זוג צעיר להתחתן בארץ הקודש כשברקע מתנגנת ההיסטוריה היהודית? איפה עוד יכול זוג צעיר להינשא, כשממש מול עיניהם, מתעוררות נבואות התנ"ך לחיים? רבים עשויים לראות בצורך לנסוע כמעט ארבע שעות ביום החתונה כדי להביא את אחי החתן מבסיסו הצבאי בגלל האיסור לנסוע בתחבורה ציבורית כמטרד. אך זו אינה נסיעה רגילה. זו נסיעה ברחבי מדינתנו לאסוף חייל מיחידה מובחרת המשתתף בהגנה על מדינת ישראל המודרנית. אני מכריז בקול רם וברור: זו בדיוק חתונת החלומות הקולקטיביים של העם היהודי, חלומות שהוגשמו בדם, זיעה ודמעות.

לפני שבע שנים, שבועות ספורים לפני בר המצווה שלו, הבאתי את חנן לריגה שבלטביה, שם התגוררו האנשים שעל שמם נקרא. ממש מחוץ לריגה ביקרנו ביער רומבולה, שם בלילות של ה-30 בנובמבר וה-8 בדצמבר 1941 נורו למוות ונקברו רבים מקרובי משפחתנו בבור גדול עם למעלה מ-25,000 מחבריהם לקהילה.

אם הייתי יכול לתאר למישהו מאותם קרובי משפחה, רגע לפני שחייהם נלקחו מהם באכזריות, שיום אחד בחור בשם חנן יתחתן עם בחורה בשם תמר במדינת ישראל המודרנית הם בהחלט היו חושבים שהם חולמים. בעמידתי על שפת הבור ההוא חלמתי על היום הזה, ותודה לאל שחלומותיי התגשמו.

נכון, לא מדובר בחתונה רגילה ולא כל המשפחה הגדולה והחברים הרבים יכולים לעמוד לצדנו ברגע המאושר הזה. אבל כאשר מסתכלים על הנס המופלא של קיבוץ הגלויות ותחייתו מחדש של עם ישראל, הלב מתמלא בשמחה ובהודיה על כל זה. גם אם מדובר בחתונה מצומצמת בעידן של הקורונה, בכל זאת גם לכך פיללנו.

הרב דוד פיין הוא ראש ארגון רבני ברקאי