צפו: קצר על הפרשה | מה היחס היום לגרמניה?

פרשת כי תצא: מאז שאלת כספי השילומים מגרמניה לפני עשרות שנים, אחת השאלות המהדהדות בחברה הישראלית היא האם לעשות עסקים עם גרמניה? האם לגור בגרמניה? לטייל בגרמניה? זה ראוי אחרי השואה? נשכח או לא נשכח?

ישנם הרבה שיקולים בעניין, לכאן ולכאן, בעקבות הפרשה אני רוצה לציין שניים.

עמון ומואב לא קדמו את פנינו באוכל ושכרו את בלעם לקלל אותנו, לכן אסור לעמוני ולמואבי להתגייר. האדומים קדמו את פנינו בחרב, ולהם מותר להתגייר אבל רק דור שלישי יכול לבוא בקהל ה'. למה זה ככה? מה משמעות העניין?

כשיש מאבק בין שני עמים, בין עמון מואב ואדום לבין עם ישראל, לא מתייחסים לאדם הפרטי ולרצונותיו. הוא יכול להגיד אני רוצה להתגייר, אני רוצה להתחתן עם מישהי, אבל זה לא מעניין. כשיש מאבק לאומי בין שני עמים אזי האדם הפרטי נעלם, לא אכפת לנו ממנו. אם נשליך את הדברים לגרמניה, כשיש מאבק בין שני העמים הגרמני והיהודי, האדם הפרטי לא יכול לומר אני נחמד, אני רוצה כך וכך, זה לא מעניין, כי יש כאן מאבק לאומי.

עוד באותו נושא

צפו: עימות על חוק השבות, אז הנאצים ינסחו חוקים?

23:15 | חדשות סרוגים

4

0

😀 👏

מצד שני. בא סנחריב ובלבל את האומות, ואין יותר את אדום מואב ועמון, ולכן אפשר לגייר כל גוי שמעוניין בכך. איך? אולי אבות אבותיו היו מעמון או ממואב? – זה לא משנה, כי כשאין את הזהות הלאומית המאבק מפסיק והפרט מרוויח, הוא יכול להתגייר או להתחתן עם מי שהוא רוצה ללא המגבלות שהיו על העמים הללו.

האיסור היה על העם, המאבק היה בין העמים, וכשאין את העמים, אין מגבלות על הפרט. מה זה אומר על גרמניה? – כשגרמניה כבר לא נאצית, והיא התנערה ממנו, לכן לכאורה כל המאבק שייך להיסטוריה, והאדם הפרטי יכול לעשות מה שהוא רוצה. יטען הטוען, אמנם גרמניה כבר לא נאצית, אבל גרמניה תומכת גם בנו וגם באויבינו בצורות רבות לאורך כל השנים, ולכן נשארת השאלה האם גרמניה באמת השתנתה, או לא?

שאלת היחס לגרמניה לא הוכרעה, והפרשה מאירה לנו שני צדדים הפוכים בעניין. אולם הפרשה מעלה נקודה נוספת למחשבה: עמון מואב ואדום קבלו עונשים חמורים על זה שהם לא הביאו לנו אוכל, שכרו נגדנו את בלעם, ויצאו לקראתנו בחרב. מה התורה הייתה אומרת על תאי גזים?