פרשת ראה: כולנו מכירים את השאלה הדתית המפורסמת "באיזה הכשר זה?" בד"ץ כזה, רבנות כזאת, חלק, לא חלק. פרשתנו מתחילה את החלק המצוותי של ספר דברים, ובין השאר מתייחסת לחלק מדיני כשרות, איזו חיה מותר לאכול ואיזו אסור.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2020-08-13 at 06.52.06

בכשרות המזון יש הבדל מהותי בין כל הבדצי"ם למיניהם לבין הרבנות. הבדצי"ם לסוגיהם אלו הכשרים סקטוריאליים. אם נתעלם מהפוליטיקה, ונבדוק את האמת שבדברים, נראה שכל בד"ץ מביא למשגיחי הכשרות רשימת דרישות כשרות, ואותו מפעל מזון, בית מלון, או בית קפה צריך לעמוד בסעיפים השונים. מי שעמד בדרישות – מקבל כשרות, ומי שלא – לא. ומה יש ברשימה? – כל בד"ץ צריך לתת מענה לקבוצה מסוימת, לדרישות ציבוריות מסוימות ברמה ההלכתית, ולפי זה הוא בונה את רשימת הדרישות שלו. זה הכשר סקטוריאלי.

ברבנות הראשית החשיבה היא אחרת. הרבנות אומרת "אני רוצה שעם ישראל יאכל כשר, שכל יהודי הנכנס במדינת ישראל לבית מלון, למסעדה, הולך לסופר ולוקח מוצר מהמדף, שהכל יהיה כשר", לא מעניין להחמיר בסעיף זה או אחר, זה יהיה ברבנות מהדרין, שם תהינה דרישות כשרות גבוהות, אבל בכשרות רבנות רגילה המטרה היא שעם ישראל יאכל כשר. ולכן צריך להקל הרבה מאוד, כדי שכמה שיותר מזון ייכנס למטריית הכשרות.

בגלל שהרבנות הראשית חושבת על כל עם ישראל, ולא חושבת על הסקטור, לכן היא יותר כשרה מכולם.

בפרשת השבוע כתוב "בנים אתם לה' אלוקיכם… כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה. לא תאכל כל תועבה. זאת הבהמה אשר תאכלו…" בפסוקים הבאים התורה מציינת אלו בעלי חיים מותר לאכול ואלו אסורים, ומסיימת במילים: "לא תאכלו כל נבלה… כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, לא תבשל גדי בחלב אמו". התורה מדגישה "עם קדוש אתה" בהתחלה, "עם קדוש אתה" בסוף, כל דיני כשרות ניתנו כי עם ישראל צריך להיות קדוש, העם, ולא הסקטור.ולכן הרבנות הראשית שדואגת שעם ישראל יהיה קדוש, היא יותר כשרה, גם אם בסעיפי כשרות מסוימים היא מקלה מאוד.