איש התקשורת אברי גלעד מתייחס לביקורות הרבות על הזלזול ביהדות העולה מתוך פרקי הסדרה 'היהודים באים' המשודרת בכאן 11, ואומר כי גם סאטירה חייבת שיהיו לה קווים אדומים.

בטורו השבועי בעיתון 'ישראל היום', כתב גלעד: "גילוי נאות: 'היהודים באים' מצחיקה אותי. שחקנים נהדרים, מערכונים מוצלחים ברובם, חלקם גאוניים ממש. אישית איני מתרגש משחיטת פרות קדושות, זה קורע בעיניי. אין כמעט טאבו שבאופן פרטי אני לא צוחק עליו. באופן פרטי".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ארכיון. מתוך העולם הבוקר, באדיבות רשת 13

גלעד עושה את המעבר מהמרחב הפרטי לציבורי וכותב: "כשאנחנו מגיעים למרחב הציבורי, כמו כאן 11 או כל פרהסיה ציבורית אחרת במדינה, יש כללים אחרים בעיניי. לא רק שכלל הציבור מממן את היצירה הזאת, אלא כלל הציבור צורך אותה. גם אם זאת סאטירה נושכת, היא לא יכולה לירוק בפנים".

גלעד ממשיך וכותב: "הרבה צופים של ערוץ 11, בעיקר דתיים, מרגישים פגועים עד עצם נשמתם ממערכונים של 'היהודים באים'. אני לא מתווכח איתם. לפי גובה הלהבות אני מבין שנחצו גבולות. מובן שיש גם מדליקי להבות למטרת חימום אישי, אבל יש תחושה בעונה הזאת של "היהודים" שמישהו החליט לשים את הרגשות הדתיים מטרה ללעג ולביזוי. אני מניח שאלה שהחליטו כך אינם מסוגלים להבין את הרגש הזה וחושבים שהוא פרימיטיבי, ילדותי, טיפשי, קדמוני, בר ביטול".

על עצמו כותב גלעד: "לי עצמי אין רגשות דתיים כלל, לא גדלתי בבית עם רגשות כאלה ולא פיתחתי אותם מעולם, אבל יש לי כבוד עמוק למי שיש לו. על פי מחקרים, אנשים דתיים חיים יותר, שמחים יותר בחייהם, מקיימים חיי קהילה עשירים יותר. כלומר, במבחן התוצאה, רגשות דתיים מועילים לאדם, לכן אני יכול רק להצר על כך שאין לי גישה למקום הזה בנפשי".

"אני מצטער ומגנה כל פגיעה מכוונת בציפור הנפש של אדם אחר החי בתוכנו, בשביל הדחקה. יש מקום לביקורת, אפילו קשה, אבל עם כבוד. לא עושים מערכון על אלוהים בישראל, כמו שלא עושים מערכון על מוחמד במצרים, או בכל מקום אחר בעולם".

"בעיניי", ממשיך גלעד, "גם לא עושים תוכניות אוכל עם אוכל לא כשר בערוצים מרכזיים (בערוצי נישה זה בסדר לטעמי), ובטח שלא אוכלים טרפות ושרצים כמשימות בתוכניות ריאליטי. זה לא סתם מגעיל, זה מחליש את העם. זה יוצר זרות וניכור, מרחק וכעס. בשביל מה? בשביל עוד מאכל? לאדם דתי, כשרות היא יסוד קיום. מה אתה מצרף לו בשר וחלב מול הפנים? בצנעת ביתך – סבבה. בערוץ האוכל – בסדר. אבל בערוץ שאמור להיות מדורת שבט שומרים על השבט מלוכד סביב הסיפור שלו. והסיפור של השבט שלנו הוא היהדות. תקשורת, שלי נעלייך מעל רגלייך".