1. מטבעו של משא ומתן, בכל צד בוער הרצון להציג "תמונת נצחון" ולהראות שהוא הצליח "לקפל" את הצד השני. במשא ומתן פוליטי הצורך הזה מאדיר בטח ובטח כשאחד הצדדים הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, האיש שהציג עד היום הכי הרבה "תמונות נצחון" בפוליטיקה הישראלית. מלבד הרצון שלו להוכיח שהוא עדיין הפוליטיקאי הכי טוב שידעה מדינת ישראל, כל מי שמנהל משא ומתן עם נתניהו מרגיש את הצורך להוכיח שהוא הראשון שלא נפל בפח והצליח להוציא יותר ממה שהוא נתן.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נתניהו וגנץ נפגשים אצל הנשיא ריבלין (צילום: עומר מירון/ לע"מ)

2. וזו הייתה התחושה במשך כל השבועות הארוכים בהם התנהל המשא ומתן בין נתניהו לגנץ. אין מי שלא הציג את נתניהו כמי שמוכר את כל מה חשוב לימין עבור עוד שנה וחצי כראש ממשלה. הוא הותקף מימין בטענה שהוא מוותר על נושאים שחשובים לכל מפלגות הגוש, והוא הותקף משמאל כמי שמקים ממשלת חסינות גם בעבור ויתור על דגלים אותם הניף לאורך 3 מערכות בחירות. התחושה הייתה כי נתניהו פירק את הימין מכל נכסיו, כשגנץ הוא זה שנוטל את השלל הכבד; תיקי החוץ, הבטחון, המשפטים והתקשורת, הם רק חלק קטן מהתיקים המשמעותיים שעברו מימין לשמאל.

3. אך ככל שנקפו הימים נתניהו התחיל להקשיח עמדות. אחרי שהושגה הסכמה על כלל הנושאים נתניהו לקח צעד אחד אחורה. היו מי שטענו שקיבל רגליים קרות ואינו מוכן לחתום על התאריך בו יעזוב את בלפור, אך מנגד היה מי שטען שנתניהו כמו נתניהו זיהה הזדמנות לשפר עמדות ולהוציא יותר מהמשא ומתן. בסופו של דבר, הוועדה למינוי שופטים, ראשות הכנסת, וועדת הקורונה, וועדת הכספים, ריבונות ומינוי בכירים רק בתיאום, הם רק חלק מההישגים של נתניהו לקראת הקמת ממשלתו החמישית.

4. אז מי הם המנצחים של המשא ומתן? נתניהו והליכוד או גנץ והשמאל? נתניהו והימין או גנץ וכחול לבן? האמת היא שכל התשובות נכונות ותלוי את מי שואלים. מטבע הדברים, כל צד רואה ומציג רק ההישגים שלו ומצהיר על נצחון, בעוד כל אחד מהם הפר לא מעט הבטחות וויתר על לא מעט עקרונות. חסידי גנץ יגידו שהוא היחד שהצליח לגרום לנתניהו לנעוץ ביומן את התאריך בו הוא יעזוב את תפקידו. חסידי נתניהו יגידו שנתניהו הצליח להשיג את כל הדברים שהיו חשובים לו וגנץ קנה את זה תמורת תאריך תפוגה שנתניהו כבר ימצא דרך להימלט ממנו.

5. אז מי בכל זאת המנצחים? הרי אי אפשר לסכם מהלך כזה דרמטי בלי להעניק את הגביע לאחד המשתתפים. אז אחרי חפירה ונבירה בפרטי ההסכם וחלוקת השלל, המנצחים הגדולים לא היו רק משתתפים אלא מי שרקמו את המהלך מאחורי הקלעים כבר במהלך מערכת הבחירות; המפלגות החרדיות, או ליתר דיוק אריה דרעי ומשה גפני. ואם רוצים לדייק עוד יותר- אז אריה דרעי ומפלגת ש"ס.

6. אחרי 3 מערכות בחירות המפלגות החרדיות קודם כל הוכיחו שיש להן בייס מצביעים ענק ויציב וכל הדיבורים על פירוק הציבור החרדי עלו בתוהו. מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות המצביעים החרדים נצמדו למנהיגים ושלשלו את פתקי ש"ס ו-ג' פעם אחר פעם. זה היה מסע ארוך, מפרך עם המון חששות שחלק מהם אפילו התממש, אך בסופו של יום המפלגות החרדיות הן המנצחות הגדולות.

8. בעוד כל מפלגה הייתה צריכה לעשות ויתורים מרחיקי לכת ולקוות לשמור על הנכסים שלה, המפלגות החרדיות רק שדרגו את מעמדן. מלבד החזרתו של גפני לראשות ועדת הכספים, השארתו של ליצמן במשרד הבריאות, גם חוק הגיוס- זה שעומד במחלוקת שנים רבות- אמור להתקדם לשביעות רצונם של ליצמן, גפני ודרעי.

9. אך ההישג אולי הכי גדול של דרעי וגפני, הוא השארתם של שונאיהם אביגדור ליברמן ויאיר לפיד באופוזיציה, בין מרצ לרשימה המשותפת. לפיד שעוד חלם על תיק החוץ וראשות הממשלה יצטרך להסתפק בתפקיד יו"ר האופוזיציה שיחייב אותו, בניגוד להרגליו, להגיע לעבודה ולפקוד את משכן הכנסת. ליברמן, שעד לפני מספר שבועות היה לשון מאזניים ובנה על תפקידים בכירים בממשלת אחדות, נזרק הצידה והפך ללא רלבנטי.