אמי מורתי אמרה לי פעמים רבות שיש להיזהר בכל דבר שאומרים וקל וחומר בכל דבר שכותבים. וחזרה ואמרה לי שלא כל דבר שחושבים אומרים, ולא כל דבר שאומרים כותבים. ובימינו יש להוסיף שלא כל דבר שכותבים מפרסמים לרבים, באתר אינטרנט.

לצערי, לפעמים, אני לא שומע בקול אימי, ואני כותב דברים שאולי לא נכון לכתבם וקל וחומר לפרסמם. ואולי גם כאן אני חוטא בדבר זה. מה לי ולהעיר לכל הסערה של הרב שלמה אבינר? ואכן, מתחילה חשבתי לא להגיב, אבל לאחר דברי הרב אילעאי עופרן ראיתי שאני חייב להגיב.

ראשית מכלל התגובות ראיתי מאמר אחד מעניין וראוי, והוא דברי הרב יוני לביא שהוא אכן כתב בצורה מכובדת וראויה. הדבר שציער אותי ביותר הוא אי ההבנה של מקומם של רבנים צעירים. עליי להעיר, שגם אני רב צעיר, בן 40. ההבדל הוא שאני מגיב על רבנים צעירים ולא רואה את מקומי לבוא להעיר על רבנים מבוגרים וגדולים ממני. אפילו אם אני לא מסכים עם דברי הרב שלמה אבינר שליט"א, אני לא רואה את מקומי להגיב ולהעיר על דבריו.

כשרבנים צעירים מגיבים על רבנים מבוגרים וגדולים, יש בכך פגיעה במסורת ובכבוד התורה. כמובן, שמיד יקומו אנשים ורבנים ויעירו וכי בתקופה הקודמת רבנים צעירים לא העירו על רבנים מבוגרים מהם? וכי בעל הש"ך לא הגיב על דברי בעל ה"טורי זהב" כשהיה צעיר ביותר? וכי בעל "קצות החושן" לא כתב את ספרו "שב שמעתתא" כשהיה עוד צעיר? ונראה שאין הדברים דומים, וזאת ממספר סיבות:

  • אלו שמגיבים הם אינם בעל הש"ך ואינם בעל "קצות החושן". כמובן, שאלו שמגיבים יאמרו שגם הרבנים האחרים אינם בעל ה"טורי זהב". זה נכון, ובכל זאת, כל אחד כדאי לו להכיר את מקומו ואת ערכו.
  • יש להבדיל בין ויכוח הלכתי שנמצא בבית המדרש, ובין ויכוח שיוצא לרשות הציבור להמון העם.

ארחיב את הדיבור על הנקודה השנייה. אלו שבבית המדרש מכבדים את המסורת ואת תלמידי החכמים. כשרואים ויכוח הלכתי בין תלמידי חכמים, הם לא באים לידי זלזול במסורת ובכבוד תלמידי חכמים. יותר מכך מבינים שלא כל אחד יכול לחלוק על תלמידי חכמים וכדי לחלוק צריך ביסוס הלכתי. אי אפשר לחלוק רק משום שאני חושב אחרת, צריך ראיות והוכחות כנגד דברי התלמיד חכם השני.

לא כך הם פני הדברים אצל המון העם. כשהמון העם רואים רב צעיר חולק על רב מבוגר ממנו שגם נחשב מגדולי תלמידי חכמים בציבור הדתי לאומי, חושבים שניתנת הרשות לכל אחד לחלוק. גם להם מותר לחלוק על כל רב. אז מה אם רב מסויים חושב כך וכך, זוהי דעתו, אבל אפשר לחלוק עליו. הם אינם חושבים שצריך ביסוס הלכתי לחלוק ובאים לחלוק על תלמידי חכמים בלי שום ביסוס, ורק משום דעתם שהיא רחוקה מלהיות דעת תורה. כפי שאני מרבה לומר פעמים רבות אנשים אומרים דברים לא על בסיס דעת תורה, אלא על בסיס הבטן- התאוות.

בדורנו יש חשיבות מרובה לחיזוק כבוד תלמידי חכמים והמסורת. לכן, יש חשיבות מרובה לכל אחד לכבד את תלמידי חכמים המבוגרים וגדולים ממנו. בכך נביא לידי כך שגם הציבור יכבד את תלמידי חכמים. מותר לחלוק על תלמידי חכמים מבוגרים, אבל המחלוקת צריכה להיות בתוך בית המדרש, ולא באמצעי התקשורת השונים.

בהקשר זה כדאי להביא את דברי מורנו הגדול הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אג"מ, ח"א, אה"ע, סי' סד) בדבריו בנוגע לכתיבת ענייני הלכה חמורים בירחוני תורה: "ולכן לא היה ידוע לי שעניין חמור כזה ובפרט במדינה הזאת אשר על הרבה אפשר לומר שנפשן מחמדתן ומתאווה להקל שיש להיות לזה הדין כמו בעריות שאין דורשין בשלשה… היה נידון בירחון שהוא כדורש לפני אלפים וגם לפני אנשים פשוטים ורחוקים מיראת השם ויראת החטא ומחפשים רק לצל היתר לרמות את עצמן. ולא דמי למה שדנו בזה רבותינו האחרונים בספריהם כי בספרי תשובות מעיינים רק תלמידי חכמים הרוצים לברר הלכה לאמיתתה וכל אחד כותב מה שנראה לו באמת לדעתו שזה הוא החיוב ללמד ולהורות וכשהוא לשם שמים אמרו על זה אלו ואלו דברי אלקים חיים אבל לידון בירחונים הוא גם לפני אנשים פשוטים והוא רחוק מלשם שמים".

לנקודה אחרונה, ברצוני להעיר על דברי הרב אילעאי עופרן. נראה לי, שיש שימוש דמגוגי וציני בדברי הרב שלמה אבינר שכתב את הדברים באופן ציורי, ובוודאי מחשבות אלו של הרב אילעאי עופרן לא עלו במחשבתו. לא ירדתי לסוף דעת הרב עופרן, האם רצונו להעיר שאין ניסוח הדברים ראוי, או שאכן הוא מסכים שכך צריך להיות הניסוח. ואכן, הוא מחזק את הליברליות. מעולם לא הבנתי את משמעות הדברים ואת הקשר בין דתי לליברלי, וכי הוא חופשי מהמצוות ועושה מה שהוא חושב?

נקווה שהדיונים יהיו בדרך של תלמידי חכמים המביאים להגדלת התורה ולהאדירה.

=======

הרב אורי בצלאל פישר מרבני 'דרך אמונה', ר"מ בכרם ביבנה