"אתה לא מפה נכון, באת מרחוק?" כך שואלת אותי הגברת המבוגרת מהקיוסק בירוחם תוך שהיא מכינה לי באגט בשקשוקה חמה.

לאחר שהבינה שבבוקר הספקתי עוד להיות בצפון הארץ ומכאן אני ממשיך למפגשים בדימונה וירושלים, באווירת המקום סירבה לקבל ממני תשלום וסיימה במילים חמות: "ה' יברך אותך, ותיסע בזהירות יא בני".

במהלך החודשים האחרונים במסגרת המפקד הרחב שנערך במפלגת הבית היהודי – מפד"ל, זכיתי  לנסוע לאורכה ולרוחבה של הארץ. במפגשים חוזרים עם מאות מקומות, דמויות, יישובים, עיירות וערים אי אפשר שלא לצאת עם תובנות.

הפסיפס הישראלי והציוני דתי על גווניו השונים בו פגשתי במהלך תקופה זו, מחייב אותך להתעמת  עם סוגיות, נושאים וצדדים שונים ולתרגם אותם למשמעויות המקרינות על השדה הציבורי-פוליטי.

פוליטיקה גבוהה

"פוליטיקה זה לא מעניין אותי, הכול שם מושחת", משפט חוזר ששמעתי אותו לא פעם (בעיקר בתחילת המפקד) מצעירים ומבוגרים כאחד. במספר מוקדים של קבוצות בציונות הדתית, המודעות למשמעות השדה הפוליטי במרחב הציבורי ובמוקדי קבלת החלטות הינה נמוכה. ייתכן ששיח זה נובע מייאוש ממערכת פוליטית מפוצלת שמאפיינת נכון לעכשיו את המגרש הפוליטי שלנו, או לחילופין ממפגש אמיתי עם שחיתות שנחשפת חזור ושנו במערכת הפוליטית הכללית.

מציאות זו מחייבת ליצור מודל חינוכי, אמוני וערכי של כוחות צעירים מבני הציונות הדתית שיהיו בעלי מודעות פוליטית גבוהה שייקראו בגאון להשתלב במערכות הציבוריות פוליטיות, בדומה למצב הקיים היום בצה"ל, האמת המגמה הזו כבר החלה.

הספרדים נטשו את הציונות הדתית

אי אפשר שלא לשים על השולחן סוגיה כאובה אותה פגשתי במספר לא קטן של מקומות – עזיבת הציבור הספרדי את הציונות הדתית. זהו לא סוד שציבור יוצאי עדות המזרח שבמהותו ציוני ואמוני עזב את הציונות הדתית שיכולה הייתה להוות לו בית פוליטי טבעי.

במפגשים עם דמויות פוליטיות מקומיות, בשיחות עם משפחות ואפילו עם נוער היה אפשר לחוש את 'בין השורות' בסוגיה זו. כן, כן בלי שימוש במילים מתחמקות, חוסר הימצאותם של דמויות ספרדיות בהנהגה הפוליטית שלנו יצר אצל ציבור זה תחושת חוסר שייכות.

השיח וקוד ההתנהגות במוסדות החינוך הדתיים לאומיים ובעולם הישיבות, בנוסף לעלויות הגבוהות לשכר הלימוד יצרו מציאות הקרובה להתנהלות אליטיסטית שהרחיקה ציבור גדול למקומות אחרים. מגמה זו להבנתי נמצאת בתהליך שינוי חיובי והמודעות לנושא מקבלת במה. כך שבמהלך השנים הקרובות, יחד עם שינוי שיתחיל מ'השטח' וכניסתם של דמויות חדשות למרחב הציבורי – פוליטי, הציונות הדתית תחזור בע"ה  להיות בית יהודי חם לכולם.

אי אפשר לחוד

"מה עם האיחוד הלאומי, הולכים ביחד סוף סוף?"  כמובן הכמיהה לראות כוח פוליטי מאוחד בלטה ברוב המוחלט של המקומות והמפגשים. על אף המספר הרחב ומעבר למצופה של ההתפקדות למפלגת הבית היהודי, חייבים לומר בצורה ברורה: אין מנדט ציבורי וכמובן מוסרי לקיומן של שתי מפלגות מפוצלות.

בבחירות הקרובות, אנחנו הדמויות המבקשות לייצג את הציבור האמוני על גווניו השונים, נהיה חייבים ליצור מודל מוצלח לחיבור נכון בין המפלגות ולרשימה משותפת , ויפה שעה אחת קודם.

נראה לי לנכון לסיים בתובנה אחת אחרונה שאומנם לא קשורה לכולם ואפילו די אישית. לאורך השנים מניסיוני בהובלת מהלכים הקשורים לבני אדם בעיקר במרחב הציבורי, גרסתי שאחת התכונות הבולטות המאפיינות מנהיג הינה היכולת להכריע ולקבל החלטות.

היום לאחר למעלה משלושה חודשים עמוסים בנסיעות ומפגשים בכל חלקי הארץ, למדתי שאלו המבקשים לשאת בעול הציבור צריכים לדעת בעיקר גם להקשיב.

==

יוני שטבון, מועמד ומתמודד לרשימה לכנסת במפלגת הבית היהודי.