אתמול התקיים בבית הכנסת רמב"ם בירושלים כנס לציון 30 שנה לקרב בסולטן יעקוב, במהלכו נפלו בשבי החיילים זכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כ"ץ. באירוע השתתפו סגן הרמטכ"ל האלוף יאיר נווה, הרב הצבאי הראשי הרב רפי פרץ, מרים באומל, אימו של החייל הנעדר זכריה באומל, ראש הקהילה הרב בני לאו, מנכ"ל איגוד ישיבות ההסדר איתן עוזרי. ומזכ"ל בני עקיבא דני אירשברג, אבי רט שהנחה את הערב, תושבים רבים ובני משפחה.

הרב בני לאו פתח את הטקס ואמר: "תביעה גדולה לעצמנו ועד לצמרת מערכת צה"ל וממשלת ישראל, אנו דורשים להמשיך להפוך כל אבן כדי לדעת מה שלומם ומה מצבם של נעדרי סולטן יעקוב. לא מקבלים הכרעה של ספק".

הרב לאו עוד סיפר על הקשר שיש לו עם שאר השותפים לערב ואמר "הנעדרים בני ישיבות, חלק ממשפחה, אז כשאתה מחפש שותפים לערב, אתה מתקשר למזכ"ל בני עקיבא דני הירשברג שהקשר איתו אינו סתם קשר מוסדי: אח של דני לפני שלושים נהרג בידיים שלי במלחמת לבנון. אתה פונה למנכ"ל ישיבות ההסדר, משם מגיעים הנעדרים, לאיתן עוזרי, שהוא אח שלך מגולני ואתה גם ליווית אותו כאב שכול. הוא ואשתו מרגלית שכלו את בנם ברק ז"ל אשר נפל למען המדינה. ואז אתה מבין שהקשר הוא קשר אמיתי של משפחה. קשורים בקשר של דם, אהבה ומסירות וקשר זה לא יינתק לעולם".

סגן הרמטכ"ל האלוף יאיר נווה אמר באירוע: "שלושים שנים אחרי שהבנים נעדרים עדיין מקיימים ערב לזכרם, מעלים אותם על נס ובעיקר משתדלים להמשיך ולמצוא פתרון לאירוע, וללכת בדרכם. אני זוכר עד עכשיו את כל נהלי הקרב וישיבתנו סביב שולחנות החול. אם ניכנס לראשם ולנפשם של אזרחי קריית שמונה, שלומי ונהריה – יישובים מוכי בעיות הכלכלה והביטחון, חדירות פלסטינים, אירועי טרור וירי רקטות – נבין שהאזור היה בגדר 'פתחלנד. המציאות הייתה בלתי נסבלת".

סגן הרמטכ"ל התייחס לסוגיית הנעדרים וציין: "זהו נושא כאוב שאינו מתחיל במבצע שלום הגליל. כל מלחמה וחלליה, וכמעט כל אחת ונעדריה. אנו מכלים לילות כימים כדי לנסות להבין מה קרה, ולהחזירם. נושא זה, על דקויותיו הסופיות לא נפתר. אותה רעות של סולטן יעקוב היא הרעות של אלה שאוספים את שרידי גופות חבריהם ברצועת פילדלפי. זו רעות שגם הדור הצעיר של החיילים מתחנכים עליה", סיכם האלוף נווה.

תא"ל הרב רפי פרץ  הדגיש כי: "אין הרבה ימים שזיכרון הנעדרים ירד משפתיי, ממחשבותיי, מאהבתי ומערגתי. זה חלק גדול מהתפילות שלי. שלושת הנעדרים הם אלה מחברים אותנו אל התהליך המופלא הזה שהעם עובר – עם הכאב והצער הגדול, עם מציאות שלעיתים גלויה ולעתים נחזית, לעתים מהירה ולעתים בסתר המדרגה".

מרים באומל, אמו של הנעדר זכריה באומל, שבעלה יונה באומל ז"ל, נפטר לפני שהספיק לראות את בנו שב לחיק משפחתו אמרה בטקס כי "קשה לשמוע את המילים וקשה לעמוד כאן לבד. אנחנו יודעים שעשו הרבה למען הבנים, ואני הבטחתי ליונה שאמשיך".

הגברת באומל סקרה את מאמציה לאיתור הנעדרים, הנמשכים בימים אלה, וביטאה את רגשותיה ומחשבותיה. "הלילה אחשוב על יונה. מסירותו הייתה ידועה, אך דיכאונו בסוף ימיו – לא. הוא התאכזב מכך שלא פתר את העניין. זה הזמן לדרוש שייעשה משהו, ולא לקבל רק הבטחות. אנחנו חייבים לדעת להסתכל על העתיד בתקווה".