"לא תראה את חמור אחיך או את שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם -הקם תקים עמו". מצווה זו מציבה בפנינו רף מוסרי אחר מן המקובל בעולם בו אנו חיים.

לעזור לאדם "שנתקע" בדרך, איננו רק "מעשה טוב", אלא הוא חובה גמורה. אדם המתעלם מחברו ואיננו עוזר לו עובר על איסור "לא תוכל להתעלם" ומבטל מצוות עשה של "הקם תקים עמו".

בפרשת משפטים מוסיפה התורה: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת עזוב תעזוב עמו", ומכך למדו חכמים: "מצווה בשונא-כדי לכוף את יצרו". ובארו חכמים ואמרו שאם אדם רואה שני אנשים בדרך הצריכים לעזרה, את אחד הוא אוהב ואת השני הוא שונא, עליו לעזור תחילה לשונא בכדי לכוף את יצרו.

מדוע דווקא בהלכה זו ישנו חיוב קשה כל כך, להעדיף את העזרה לשונא על פני האוהב?

התורה מלמדת אותנו מהי חברה מוסרית באמת, בכדי ליצור חברה מוסרית, אין די בשוויון חובות ובשוויון זכויות, אין די בחלוקת המשאבים הלאומיים בצורה כזו או בצורה אחרת. יש צורך לבנות בראש ובראשונה נורמות מוסריות של עזרה לזולת ושל ערבות הדדית אמיתית.

ערבות הדדית אמיתית באה לידי ביטוי בדיוק במקרה כזה בו ישנם שני אנשים הזקוקים לעזרה, אם אדם עוזר קודם לחברו ואהובו, הרי הוא אומר בעצם שהוא עושה זאת בשביל עצמו, כי חברו של אדם הוא חלק ממנו. הוא מה שקוראים: "אנשי שלומנו", אולם כאשר הנורמה המוסרית בחברה היא שאדם צריך לעזור קודם כל למי שאיננו חברו, אפילו אם הוא שונא אותו, מבטא הדבר את הערבות ההדדית בין כל חלקי העם.

כאשר אין השלמה וחיבור בין התביעות החברתיות הצודקות למתן אפשרות של חיים נוחים במדינה-מן הממשלה, הבאות מתוך תביעה של "צדק חברתי", לבין חוסר הסובלנות, חוסר הרגישות וחוסר המעש מפגיעה באנשים פרטיים הנעזבים בדרך, ברמה האישית של מחוייבות לעזור להם, גם התביעה המוצדקת מן הממשלה איננה אמיתית.

בלי ערבות אין בריאות

אי אפשר לבנות חברה בריאה בעלת נורמות של ערבות הדדית באמת רק מתוך התביעה כלפי אחרים. אם אין סובלנות, אם אין כבוד הדדי בין אנשים בעלי דעות שונות-אזי אי אפשר ליצור "צדק חברתי" אמיתי. כפי שאמרו חכמינו: "שלי שלי ושלך שלך-זוהי מידת סדום" (אבות) גם כאשר כל אחד מקבל את המגיע לו אפשר להגיע לסדום, כי ללא חיבור אמיתי וכבוד הדדי בין אנשים פרטיים אין קיום לצדק החברתי הכללי.

"אור החיים" מרחיב את הרעיון הטמון במצווה זו ואומר כי הסתכלות זו של הקמת הנופל בדרך מתוך אחריות כלפיו נכונה,לא רק בדרך הממשית, אלא גם בכל דרך בה האדם הולך: "נתכוון בזה, שלא יאמר הצדיק … הלנופלים תקומה ואבדה תקומה ממנו? לא כן הוא, אלא לא תראהו ותתעלם וצריך להקימו".

אולם מוסיף "אור החיים" ואומר שמחוייבות זו היא רק כאשר מתקיים התנאי של עמו – "דקדק לומר עמו – דווקא אם הוא מסייע בדבר, שרוצה לשוב, אבל אם הוא נופל ואינו חפץ בהקמתו – פטור אתה, שזה נכנס בגדר לץ.

ולהשלמת הדברים ראוי להביא גם את דברי הרמב"ם בהלכותיו בהלכה המסיימת את הלכות הנוגעות בעניין דיני פריקה וטעינה: "והתורה הקפידה על נפשות ישראל, בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר "חי אני נאום ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" (הלכות רוצח ושמירת הנפש, פי"ג הל' יד).

==

הרב אלי קפלן הוא ראש הגרעין התורני "בית מורשת" במעלה אדומים והמכינה הקדם צבאית "איתן".