צעד צעד למרתון: מיומנו של מכור ריצה / כתבה אחרונה

צעד צעד למרתון: מיומנו של מכור ריצה / כתבה אחרונה

מאז ועד ימינו, העולם התפתח קצת והמסרים מועברים בצורה נוחה יותר. דבר נוסף שהתפתח הוא עולם הריצה בכלל ועולם המרתונים בפרט. אחת ההוכחות המרכזיות לכך היא דמות האדם הרץ המגיע אל קו הסיום ולא מת - אין ספק מדובר בהתקדמות משמעותית.

13.10.16 11:31  י"א בתשרי תשעז
צעד למרתון: כתבה אחרונה מיומנו של מכור ריצה
  אני רץ, אני חייב להספיק כל מה שהעולם מציע (צילום אילוסטרציה: shutterstock)

מיומנו של מכור ריצה – לקראת מרתון

ריצת מרתון היא ריצה למרחק של 42.195 קילומטר. מקור שמה של הריצה הוא באגדה עממית אודות פידפידס, שליח אתונאי אשר רץ מהעיר מרתון ועד העיר אתונה בשנת 490 לפני הספירה על מנת להביא את בשורת הניצחון היווני על הפולש הפרסי בקרב מרתון ומת מיד לאחר שמסר את הידיעה. אני לא סגור אם יותר אירוניה או יותר מזל רע שולטים בסיפור.

מאז ועד ימינו, העולם התפתח קצת והמסרים מועברים בצורה נוחה יותר. דבר נוסף שהתפתח הוא עולם הריצה בכלל ועולם המרתונים בפרט. אחת ההוכחות המרכזיות לכך היא דמות האדם הרץ המגיע אל קו הסיום ולא מת – אין ספק מדובר בהתקדמות משמעותית.

כל אחד מאתנו הוא שותף פעיל במרתון החיים, אך יש מעט יחידי סגולה שלקחו על עצמם מרתון נוסף לאוסף – כאילו הראשון לא קשה מספיק גם כך. אותם אנשים לקחו על עצמם לספר את סיפורו של הרץ למרחקים ארוכים.

וזה חלק קטן מהסיפור שכתבתי במו רגליי:

השבוע, באחת מריצות הדמדומים שלי, מצאתי את עצמי מעט לפני הקילומטר ה-15 עם הראש למעלה, נהנה משקיעה וורודה-סגלגלה ומהרהר. נזכרתי בימים כשהתחלתי להתחרות בעצמי דרך הריצה כאשר המטרה הייתה ברורה: אני חייב לנצח את עצמי.

אהבה לריצה- דבר נרכש (צילום: Uri Lenz/ Flash90)

אהבה לריצה – דבר נרכש (צילום: Uri Lenz/ Flash90)

פעם סיגלתי לעצמי מנהג חשוב: בין נשימה לשאיפה הייתי מצליח לדקלם לעצמי, בצורה מסונכרנת להפליא בקול מספיק רם כדי שאשמע ועדיין אצליח לנשום תוך כדי ריצה: "עצם ההתקדמות היא הניצחון".
טובי המרתוניסטים יעידו שריצת מרתון היא עניין של כושר ואימון, אך חשובה באותה מידה ההכנה המנטלית. אני אומר: תמצאו משפט לדקלם.

אני רץ של דרך.

אני נהנה מהנוף שסובב אותי, מסיפור המקום, ממי שדרך על אדמה זאת לפניי. ריחות, קולות ומראות שחולפים בעיניי, אוזני ונחיריי מעצימים את ריצותיי, כולם ביחד יוצרים לי דרך מלך ולי נותר רק להתמיד בקצב.

בריצות בים, טעם המלח המתערבב עם ריח הדגים ועיקצוצי החול ברגליים יגרמו לי לרוץ שליו יותר. אולי הרגליים שקועות בחול רך, אבל אני מרחף.
בשדות ופרדסים ארוץ לאט יותר ואנסה בצעדיי להרחיב נשימותיי, לשאוף ריח הדרים. בשלג וגשם ארוץ כשיכור הממאן לחוש קור או רטיבות.

בעליות קשות –  מליחות הזיעה משתלבת נהדר עם מליחות הדמעות, דמעות שמחה כמובן.

אני מאמין שבכל רץ קיים שליח כמו פידפידיס הרץ עם בשורה בליבו, בעיקר לעצמו. אבל בשונה מפידפידס, אני מאחל לנו סוף אופטימי יותר. תחצו את קו הסיום, תנצחו את הקרב.

אבל אז תשתדלו לא למות

להרשמה למרתון התנ"ך לחצו כאן

 

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות