"אני לא חושב שיש רב בעולם שהתייעצתי איתו באיזושהי שאלה ערכית, למעט בנושאים טכניים כמו מה עושים כשמגיעים מאוחר להדליק נרות חנוכה". (מקור ראשון יג טבת תשעו').

שורות אלו של אישיות נכבדת שנטלה חלק משמעותי במשימות בטחוניות לאומיות, מעוררת תמיהה רבה לאור היותו יהודי ירא שמים.

האם נועדו הרבנים שישאלו שאלות טכניות ושוליות ולא מעבר ?!

ננסה לעשות סדר בעקרונות יסוד במחשבתה של תורה.

מגמתה המהותית של התורה כפי שמתבטאת בספר אותו סיימנו לקרוא בשבת האחרונה ולאורך כל פרקיו של ספר בראשית, היא לבנות את התודעה הפנימית והרוחנית שלנו לפי רצון הבורא (ורק נזכור כי בספר בראשית יש 3 מצוות בלבד). לעומת זאת, המסגרת החיצונית היא המצוות שתפקידן לכוון אותנו איך לתעל את חיינו לאורם של ערכים גבוהים יותר.

תפקידם של תלמידי החכמים הוא לסלול את ההבנה איך לממש את התורה על כל תביעותיה וליישמם בחיינו הפרטיים והלאומיים הכוללים בתוכם צבא, בטחון, משפט, פוליטיקה וכלכלה וגם בהדלקת נרות חנוכה. אך לא רק.

ההתייחסות אל התורה כאל קנון טכני, רצפט מעשי או משהו בדומה לכך, הינה ביטוי גלותי מובהק, צר ומצומצם. גדולי הלוחמים ביהדות מנסים מזה 2000 שנה לדחוק את היהדות לאותה קרן זוית של דתיות מעשית, שפופה וחיוורת, נטולת השפעה על מרכז החיים.

הפיכתם של רבנים למעין מענה טכני, בעצם מייתרת את נצרכותם המהותית ומתייחס אליהם כאל מאגר מידע חלול. מאגר מידע כזה נצרך פחות ופחות בעולם בו המדיה הולכת ומשתכללת והמידע, גם זה ההלכתי, נגיש לכל. תפיסה זאת לדאבון הלב מבטאת הבנה מסולפת של מהותה של היהדות.

אך התמיהה אינה רק ביחס למי שכך חושב או מבין את משמעותה של המחשבה היהודית, כי אם גם ביחס לתלמידי החכמים והרבנים שבדור שטרם הצליחו ליצור תודעה ראויה מהי אמונה ומה הן תורה ומצוות ולגאול את החברה מהבערות הרוחנית השבויה בדתיות רדודה.

ב"ה שבנו לארצנו והתורה במשמעותה העמוקה והרחבה מתחילה לחזור לרעננותה ולגודלה הראוי. ב"ה זכינו בדורנו שבבתי מדרש רבים נלמדת תורת ארץ ישראל, התורה הגואלת, המכוונת ומרוממת את כל רבדי חיינו.

מי יתן שאורה זה יאיר וירומם את כל חיינו באשר הם. ויקויים בנו דברי הנביא ישעיה "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם".

=====

הרב שמעון בן שעיה הוא חבר בארגון 'רבני דרך אמונה'