השוויון של השמאל נעצר בכניסה לאולפנא | גיא עזרא

אתמול עמדה הודיה כהן, תלמידת אולפנת בהר"ן, על הבמה בחידון התנ"ך העולמי. במפגן מרשים של ידע, חריפות ובקיאות בספר הספרים, היא קטפה את המקום הראשון והוכיחה לכולם שבתורה, כמו בכל תחום אחר, נשים סרוגות פורצות דרך ומגיעות לפסגה. זה היה אמור להיות רגע של קונצנזוס נשי, רגע שבו כל מי שנושאת את דגל הפמיניזם בגאווה עוצרת הכל כדי לשלוח ברכה לנערה צעירה שהגיעה להישג אדיר.

אבל השעות חלפו, והפיד של הלוחמות הגדולות למען העצמה נשית נותר שומם. מסתבר שהפמיניזם בישראל 2026 הוא לעיתים קרובות מועדון סגור עם תנאי קבלה מאוד ספציפיים: את צריכה להחזיק בדעות הנכונות, להגיע מהמחנה הנכון ולדקלם את המסרים הנכונים. אם את דתייה, בוגרת אולפנה, וחס וחלילה הידע שלך הוא בתנ"ך ולא בתחום "נאור" אחר – את כנראה לא זכאית למחיאות הכפיים שלהן.

הפמיניזם שנעצר במחסום האידיאולוגי

קחו למשל את חברת הכנסת נעמה לזימי ממפלגת העבודה. לזימי נוהגת, ובצדק, להדהד כל הישג נשי, לשבח נשים פורצות דרך ולקדם סדר יום פמיניסטי לוחמני. אבל איפה הברכה להודיה? האם הישג של נערה דתייה הוא פחות "נשי" בעיניה? האם תקרת הזכוכית ששברה הודיה כהן היא לא אותה תקרת זכוכית שלזימי נלחמת בה בכל יום בוועדות הכנסת? השתיקה הזו היא הוכחה לכך שעבור חלק מהפוליטיקאיות בשמאל, האישה היא קודם כל כלי פוליטי ורק אחר כך סובייקט להערכה.

גם מחברת הכנסת מירב כהן מיש עתיד אפשר היה לצפות ליותר. כהן, שמציבה את נושא קידום הנשים והשוויון בראש סדר העדיפויות שלה, ואף פונה לא פעם לקהל דתי ומסורתי סביב נושאי הגנה על נשים, בחרה להתעלם. דווקא היא, שמדברת על הצורך בשילוב נשים בכל מוקדי ההשפעה, הייתה צריכה לזהות את העוצמה שבנערה צעירה השולטת במקורות התרבותיים שלנו.

מגזר אחד, סטנדרט אחר

ההתעלמות הזו של נשים כמו לזימי, כהן ופמיניסטיות נוספות במרחב הציבורי, חושפת מציאות עגומה: יש "נשים" ויש "נשים דתיות". כשיזמית מהרצליה מגייסת מיליונים, הן שם כדי לחגוג. כשנבחרת נשים בספורט זוכה במדליה, הן הראשונות להעלות פוסט. אבל כשנערה עם חצאית מוכיחה שהיא יודעת את התנ"ך טוב יותר מכל נער אחר בעולם – פתאום המקלדת קופאת.

הודיה כהן לא צריכה את האישור של נעמה לזימי או מירב כהן כדי לדעת שהיא אלופה. היא עשתה את שלה בזכות עבודה קשה וכישרון יוצא דופן. אבל אנחנו, כחברה, צריכים לשאול את עצמנו: איזה מין פמיניזם זה שרואה רק חצי מהנשים? אם השוויון שלכן נעצר בפתח האולפנה, אולי כדאי שתחליפו את השם של המאבק שלכן מ"פמיניזם" ל"מועדון החברות של המחנה הנכון".