ביום שישי הקרוב, בתוך מציאות לא יציבה, יקרה בירושלים משהו קטן - אבל חזק בהרבה ממרוץ. עשרות משפחות לילדים עם מוגבלויות יעלו על המסלול של מרתון ווינר ירושלים, לא בשביל זמן או תוצאה, אלא בשביל רגע אחד שבו הכול נראה אחרת.
למרות הדחייה והמצב הביטחוני, הן לא ויתרו. חלק יגיעו עם הליכונים, אחרים עם כיסאות גלגלים – אבל כולם עם אותה מטרה: להיות חלק.
רגע אחד שבו אין "שונה"
עבור המשפחות, זה לא עוד אירוע ספורט. זה המקום שבו הילד מפסיק להיות "המקרה המיוחד" והופך לרץ כמו כולם.
מרים טאיירי, אם לשני ילדים עם מוגבלויות, כבר מכירה את התחושה הזו. השנה היא תגיע עם קבוצה שגדלה משמעותית - מכמה משתתפים בודדים לכ-60. "הבן שלי פשוט עקף את כולם בשנה שעברה," היא מספרת בחיוך, "הייתי צריכה לרוץ אחריו כדי להאט אותו".
מאחורי הרגעים האלה יש גם עבודה ארוכה - אימונים בבית הספר, ליווי מקצועי, ובעיקר החלטה אחת: לא להסתיר, אלא לשים בפרונט.
צילום: משפחת יוסיאןבין כאב לשגרה
במרחק כמה רחובות משם, משפחת יוסיאן תגיע שוב למסלול - עם עדן בת ה-12, שמתמודדת עם שיתוק מוחין ועברה לא פחות מ-13 ניתוחים. הדרך שלה לשם לא מובנת מאליה. שלוש שנים של אשפוזים, שיקום ארוך - ובכל זאת, היא שם.
"כשהיא צועדת, אנשים מסביב פשוט עוצרים ומתרגשים," מספרת אמה. "זה רגע שבו היא לא הילדה עם המוגבלות - היא חלק מהקהל".
ועדיין, מאחורי הרגעים האלה יש גם מורכבות. משפחות שמתמודדות ביום-יום עם עומס רגשי, כלכלי ופיזי – מקבלות כאן לכמה שעות תחושה אחרת לגמרי.
צילום: משפחת טיירילא סיפור מושלם - אבל כן רגע אמיתי
בירושלים מדברים על אחדות ושוויון, והמרוץ הזה נותן לזה ביטוי בשטח. עשרות משפחות לילדים עם מוגבלויות עולות למסלול יחד, חלק בלתי נפרד מהאירוע.
עבורן, זו הזדמנות לצאת מהשגרה ולהיות בתוך הרגע - כמה שעות שבהן הילד במרכז, כמה קילומטרים של חוויה משותפת עם אלפי רצים נוספים.
וזה אולי כל הסיפור: לא ניצחון גדול - אלא רגע קטן שבו כולם פשוט רצים יחד.
תגובות