שבועיים בלבד נותרו עד לבחירות, והמערכת הפוליטית שוב רוחשת סביב סיסמאות של "אחדות", "ממשלה ציונית רחבה" ו"ברית המשרתים". אך מאחורי המילים המכובסות הללו מסתתר ניסיון לטשטש את המאבק האמיתי שמסעיר את החברה הישראלית: המאבק על דמותה היהודית של המדינה. זהו ויכוח נוקב בין שני גושים שרואים ומבינים בצורה הפוכה לחלוטין את ליבת העניין, ואף "ברית משרתים" פוליטית לא תוכל לטשטש הבדלים תהומיים שכאלה.
מהי ציונות בעידן הנוכחי?
כדי להבין את הכשל שבמושג "ממשלה ציונית רחבה", יש להגדיר תחילה מחדש: מהי בכלל ציונות בעידן הנוכחי? מי נמצא בפנים ומי בחוץ? אם הציונות מוגדרת אך ורק דרך הפריזמה הליברלית-אזרחית של נשיאה בנטל הביטחוני והכלכלי, הרי שחלקים נרחבים מהציבור החרדי נדחקים אל מחוץ לגדר. זוהי הגדרה מדירה, שמחליפה את הזהות ההיסטורית באינטרסים תועלתניים.
חוזה אזרחי פונקציונלי מול ברית ייעוד
כאן טמון הכשל העמוק של "ברית המשרתים". האם מדובר בגורל משותף או שמא בייעוד משותף? כשבוחנים את המושג "ברית" במקורותינו, מגלים כי אין בינו לבין היוזמה הפוליטית הנוכחית דבר וחצי דבר.
=======
ברית תורנית והיסטורית היא ברית נצח קיומית, שותפות עומק של ייעוד ורוח. לעומת זאת, "ברית המשרתים" נשמעת ומתנהגת כמו חוזה אזרחי גרידא – הסכם פונקציונלי, קר ומותנה, שאומר: "תן וקח, תשרת ותקבל". חוזה כזה אולי מתאים לחברות עסקיות, אך הוא אינו מסוגל להחזיק אומה.
השאלות הקיומיות שהמלחמה מעוררת
המציאות הישראלית מורכבת, והמלחמה – שצצה ומכה בנו מדי פעם בפעם – מגיעה בדיוק כדי להזכיר לנו את מה ששכחנו. היא מנערת אותנו ומציגה לראווה את השאלות הקיומיות: מי אנחנו? מאין באנו? ולאן פנינו? הטרגדיה היא שלמרות הדם שנשפך והסערות שאנו עוברים, נראה שהשיעור המרכזי עוד לא נלמד. אנו ממשיכים לחפש פתרונות טכניים של "חוזים" ו"שילובים", במקום להישיר מבט אל השורש הרוחני והזהותי שמחבר בינינו.
הדרך לריפוי: משיח של חוזים לשיח של ברית
אי אפשר לרפא שבר זהותי עמוק באמצעות פוליטיקה של מגזרים. הגיע הזמן לעבור משיח של "חוזים ומשרתים" לשיח של ברית אמיתית – ברית שמכירה בערך התורה, בנצח ישראל ובייעוד המשותף של כולנו בארץ הזו.
=======
עמוס זרוק הוא משורר עברי בארץ הקודש
כשהצבעתי לליכוד האמנתי בערכים לאומיים, כעת הממשלה מפקירה את הלוחמים בשביל דילים מושחתים