מפעל הסוכריות האגדי, נראה נוצץ מבחוץ.

כבר במשך מספר שנים נהגו בעלי המניות לבצע ביקורות עומק במפעל הסוכריות. ולאחר מס' שנים של ביקורות, ניתן כבר להסיק מסקנה ברורה. משהו תקוע במפעל הזה. הכשלים עליהם התרענו לפני חמש שנים חוזרים על עצמם מידי שנה. היקפי המכירות לא גדלים. השינויים המתבקשים לא נעשים. לא מסיקים מסקנות. יש אמנם תפקוד ברמה סבירה עד נמוכה, אך ללא מעוף, ללא חזון, ללא פריצות דרך וללא התקדמות.

בשיחה נוקבת וכנה עם מנהל המפעל, נדהמנו לגלות שהמנהל יודע שמנגנוני ביקורת פנימית הם הכרחיים למפעל החפץ בזכות קיום. הוא מודע לכך שיש צורך חיוני לערוך בדק בית ולהסיק מסקנות, הוא מכיר היטב את חובתו הבסיסית כמנהל לדאוג למינוף העסק ולהשגת יעדים חדשים. ולמרות שהמנהל יודע היטב את כל התורה, תורה זו איננה יורדת למעשה כלל וכלל. ממש פלא פלאים.

שלושה תסריטים, לסופו של סיפור:

תסריט א'

המנהל סירב בתוקף להודות בממצאים. כגיבור מלחמה דחה את ההאשמות, וכפר בהן. ככל שניסו יותר להעמידו על טעותו, כך פניו האדימו והחל מתקצף ומתכעס. טענתו העיקרית: "שטויות אתם מדברים, זהו מפעל מצוין ! ספינת הדגל  של המפעלים באזור ! "

גאווה סרוחה, שלא מאפשרת לאדם להביט נכוחה בחסרונותיו. איננו יכול לחיות בשלום עם שום ציור שכולל בתוכו חלקים לא יפים. 'הכל מושלם'.

הקושי להכיר בחסרון מסמא את עיניו של האדם, עד שאין האדם יכול להתייחס לחולשות ולכשלים שלו ולתקן אותם.

תסריט ב'

נקבע זמן לפגישה שכוללת סיור במפעל וניתוח התקלות הביצועיות והכשלים השונים. רעד עבר בגופו של המנהל. מדידת לחץ הדם הצביעה על כך שהמנהל לא מסוגל להשתתף בפגישה. פשוט לא מסוגל.

פחד. פחד קיומי להתמודד עם החיים האמתיים כפי שהם. פחד מהאפשרות שאנסה להתמודד ולא אצליח ואמצא עצמי נכשל וחסר אונים.

אין לך דבר שמשתק את האדם כמו הפחד. הפחד מכישלון גורם לנו לברוח מהתמודדויות שאין הניצחון מובטח בהם. לרוב אנו נכנסים רק לזירות בהם אנו מרגישים בטוחים, ונמנעים מלכתחילה מלהיכנס לזירות שבהם איננו יודעים האם ננצח או נפסיד.

תסריט ג'

נכנסנו אל חדרו של המנהל, ומצאנו אותו יושב על כסאו, חסר מרץ וחדל מעש כאחד הסמרטוטים. שאלנו אותו, האם אין לו שאיפות שהיקפי המכירות יגדלו, שאיכות המוצרים תשתדרג ? וברגע נדיר של כנות, הישיר לנו מבט והשיב: "לא."

חזרנו ושאלנו, האם אין לו עניין שהחיים יהיה יותר מעניינים, סוערים, מרגשים ? האם נפשו מוצאת את מבוקשה בחיים אפרוריים וטפלים אלו ?

המשיך האיש והסביר, תוך כדי שמוציא עצם שחור וגדול מכיסו. "הבה אסביר לכם. סמארטפון מדהים יש לי. והוא מרתק אותי, ומשמח אותי, ומבדר אותי, ומרגש אותי, ומעביר לי את הזמן, ופוטר לי את בעיית השעמום. כל יום שאני בא לעבודה, אני גולש וגולש וגולש (ואל תחשדו בכשרים, האינטרנט מסונן), משחק משחקים וקורא באתרים, ולפתע מגלה שעוד יום חמק עבר לו. באמת שלא חסר לי כלום".

המרת החיים האמתיים בחוויות וירטואליות חלולות, היא אבי אבות החידלון.

דמיון כוזב זה, המפתה את האדם לברור אליו, במקום לעמול על החיים האמתיים עצמם, גוזל מן האדם את חדוות היצירה, הרעננות והמרץ. והרצון ליצור, לחדש, לעשות, להתחדש, נשבה בידי כוחות ההבל והריק.

הבה ניגש אל חיינו, בענווה המכירה את מקומנו, בגבורה שלא חוששת מהתמודדות, ובצימאון גדול לטעם החיים האמתי.

הכותב הוא רב הישוב 'מבואות יריחו' ויו"ר עמותת (חיים של טובה')