מונמארטר, אחת השכונות המפורסמות והאהובות ביותר בפריז, הפכה בשנים האחרונות לסמל של משבר תיירות היתר המטלטל ערים אירופיות רבות. ההתנגדות נגד תיירים בכמה ערים גדלה בשל כך.

מה שהיה פעם כפר אמנותי קטן בלב העיר, הפך למרכז תיירותי הומה, עמוס בקבוצות סיור, משפחות רועשות, תורים אינסופיים לסלפי ודירות להשכרה קצרת מועד — כל זאת על חשבון חיי היומיום של התושבים המקומיים. הבעיה אינה ייחודית רק לפריז, והיא מהווה שיקוף של תופעה רחבה יותר, המורגשת במיוחד בערים כמו ברצלונה, ונציה ואתונה, שם התושבים מביעים מחאה גלויה נגד תיירים.

צרפתים נגד תיירים: עלויות כלכליות וחברתיות

בזיליקת הלב הקדוש (סקרה-קֵר), הניצבת בראש גבעת מונמארטר ומשקיפה על קו הרקיע של פריז, הפכה לאתר המתויר ביותר בצרפת בשנת 2024, עם כ-11 מיליון מבקרים, מספר העולה על זה של מגדל אייפל. בעוד התיירים נהנים מהנוף ומהחוויה התרבותית, האופי המקומי של השכונה נשחק באופן ניכר. חנויות מסורתיות כמו מאפיות וקצביות נסגרות בזו אחר זו ומוחלפות בדוכני מזכרות, גלידריות וחנויות המיועדות כמעט בלעדית לקהל התיירותי. שינוי זה פוגע בפרנסתם של בעלי העסקים המקומיים ומשנה את המרקם החברתי והקהילתי של השכונה, כשהמקומיים חשים כי הם נדחקים החוצה. מובן שיש תחושות קשות נגד כל כך הרבה תיירים.

מחאת תושבים נגד תיירים ומדיניות הרשויות

המתח הגובר במונמארטר אינו פוסח על שאר ערי התיירות הגדולות. תושבים זועמים ברחבי אירופה תולים שלטים במחאה על “הפיכת השכונה לפארק שעשועים באוויר הפתוח”, וטוענים שהרשויות המקומיות אינן עושות מספיק כדי להגן על הקהילה. בברצלונה, לדוגמה, התקיימו הפגנות המוניות נגד תיירות, ובוונציה החלו לגבות דמי כניסה מתיירי יום במטרה להפחית את העומס. באתונה הוטלו מכסות יומיות על מספר המבקרים באקרופוליס.

פריז, מצידה, מנסה להגביל את תופעת השכרות הדירות לטווח קצר, במיוחד דרך פלטפורמות כמו Airbnb, ולפקח על נכסים ללא רישיון. אך המספרים מדברים בעד עצמם: בשנת 2024 הגיעו לעיר 48.7 מיליון תיירים — עלייה נוספת בלחץ על עיר שבה מתגוררים רק שני מיליון תושבים. המצב המורכב גורם לתושבי השכונה המותשים לשקול ברצינות עזיבה, תהליך שעלול לרוקן את השכונה מזהותה המקומית הייחודית. אווירת מחאה מתמשכת מלווה את תחושות התושבים נגד השיטפון התיירותי.

דרכי פעולה נגד תיירות היתר והעתיד

כדי להתמודד עם המשבר, ישנם מספר כיווני פעולה שאותם ניתן לאמץ. ראשית, רשויות מקומיות צריכות להטיל מגבלות נוקשות יותר על השכרות לטווח קצר ולפקח על יישומן. שנית, ניתן לעודד תיירות בת-קיימא המכוונת לאזורים פחות מתוירים בעיר, ולקדם חוויות תיירותיות אותנטיות שמעשירות את הכלכלה המקומית מבלי לפגוע בקהילה. למרות ההתנגדות נגד תיירים, חינוך הציבור והעלאת המודעות לנושא הם קריטיים, כדי שהתיירים יבינו את השפעתם ויכבדו את אורח החיים המקומי. למרות הקשיים, אם הרשויות, התושבים והתיירים יפעלו יחד, ניתן יהיה לשמור על האופי הייחודי של מונמארטר, ולהפוך אותה למודל לניהול תיירות אחראי.