מחפשים לאן לצאת לחופש מהחופש? נוסעים מירושלים והמרכז לעוטף עזה או לאילת ומחפשים איפה לעצור בדרך? הכירו את חוויות האוכל והקולינריה הייחודיות שיש ליישובי המועצה האזורית נחל שורק להציע לכם. לא מזמן המלצנו לכם כאן במאמר נפרד על החומוס של טויטו. זה פתח לנו את התאבון לחזור לאזור ולהמליץ על מקומות נוספים בגזרה.

במאמר מוסגר רק נגיד, לפני שנפרט לכם על האפשרויות הנקרות בדרככם, כי כעת, לציון 20 שנים לגירוש מגוש קטיף, המועצה היתה הראשונה שקלטה תושבים שהועתקו אליה מהגוש וריכוז תושבי הגוש לשעבר הגדולה ביותר מתגוררת כיום ברחבי המועצה. בנוסף, חשוב לציין כי מתוך כ – 1800 בתי אב המתגוררים במועצה, מעל שליש שרתו ומשרתים כעת במילואים במהלך מלחמת "חרבות ברזל". נתון זה, באחוזים, הוא אחד הגבוהים מקרב מועצות אזוריות בארץ ובכלל.

הפוד-טראק של המילואימניקים

לכן, גם כשמדברים על אוכל, נתחיל דווקא באלה שמשרתים במילואים.

את הסיור שלנו פתחנו בפוד-טראק הראשון שנפתח במועצה כבר לפני קרוב לחמש שנים. מדובר בלא אחר מקפה רוחמה ששוכן בשטח של "גת גדעון", שטח ארכיאולוגי שנקרא על שם גדעון רבלין, תושב גוש קטיף שנרצח שם. את המקום פתחו, בסמוך לכניסה לקיבוץ חפץ חיים, שני שותפים שבשנתיים האחרונות עושים יותר מילואים מאשר נמצאים במקום. במהלך הזמן הצליחו השניים למצוא עובדים שמתפעלים ומתחזקים את המקום גם בהיעדרם.

הפוד טראק של קפה רוחמה עם קיר הסטיקרים. (צילום: דוד פרוידיגר)

ואכן נראה שהמקום מנוהל ומתוחזק כראוי. כאחד שמגדיר את עצמו מעט אנין טעם בקפה, וכאחד שלא מאוד אוהב שייקים, החלטתי בכל זאת לתת להם צ'אנס ולנסות את הקפה חם וחזק לצד שייק מרענן על מנת להתעורר קצת מהדרך ומהחום. ואכן, הקפה היה חזק, איכותי וטעים. רחוק מלהיות קפה דלוח או פשוט. זה מסוג הקפה שמי שעומד מאחוריו מבין ויודע מה הוא עושה. גם השייק היה מרענן וטוב. כיוון שידעתי שלפניי עוד ביקור במקומות נוספים, לא דגמתי את המאפים אך הם היו נראים מבטיחים. בקיצור, אחלה מקום לעצירת התרעננות לקפה ושייק מרענן. ואגב, בניגוד לפודטראקים אחרים, כאן תמצאו עשרות מקומות ישיבה מוסדרים ומוצלים, ולא. לא מדובר על כסאות מתקפלים ושולחנות עקומים אלא ממש על שולחנות וכסאות יציבים ונוחים לישיבה.

סככת הישיבה בקפה רוחמה, צמוד לגת גדעון. (צילום: דוד פרוידיגר)

אגב, לחובבי הקפה, בגני טל שוכנת לה חוות הקפה היחידה בארץ שבה מצליחים לגדל פולי קפה, וכמובן מוכרים אותם גם כפולים לצד בית קפה איכותי שפועל במקום. לצערי בעת שהגעתי המקום היה סגור לקבוצה ולכן לא הצלחתי לבקר במקום, אך שמרתי לי משהו לביקור הבא.

 

אוכל תאילנדי מקורי ואותנטי

לאחר העצירה המרעננת, המשכנו לארוחת צהריים. במרחק של פחות מחמש דקות נסיעה, בתוככי המושב בני ראם, פתחו בני הזוג אילן ונעמה ידעי מסעדה תאילנדית אותנטית כשרה (רבנות, עופות מהדין, בשר חלק) העונה לשם הפשוט "התאילנדית הכשרה". אמנם לבושתי (או שמא לשמחתי) לא הייתי מיימי בתאילנד, כך שאני לא באמת יודע להשוות את האווירה והאוכל למקור, אך נראה שהשקיעו בעיצוב ובאווירה, כולל בכלים ובשולחנות על מנת ליצור אווירה תאילדית למקום. ולא סתם.

המסעדה התאילנדית הכשרה בבני ראם. (צילום: דוד פרוידיגר)

אילן נסע לתאילנד לטיול אחרי צבא. שם הכיר את נעמה שהיתה ילידת המקום. לאחר שנים של היכרות ואהבה שצמחה, היא החלה בתהליך גיור, דבר שקירב גם אותו לדת. הם התחזקו יחד, וכעבור שנים עלו לארץ והתיישבו בבני ראם. בתקופת הקורונה, נוצרה במושב יוזמה להכין אוכל למשפחות שהיו בבידוד. כל מה שמשפחת ידעי ידעה לתת לשכנים זה את האוכל הפשוט והרגיל אותם הם מכינים בבית – האוכל התאילנדי. מנות ווק, מנות מבוססות על קארי וקרם קוקוס, אטריות שעועית, אטריות אורז וירקות למיניהם. הם נתנו את האוכל לשכנים, והם בתורם התלהבו והציעו להם לפתוח מסעדה ולמכור את האוכל.

המסעדה התאילנדית הכשרה בבני ראם. (צילום:: דוד פרוידיגר)

וכך, בחצר ביתם הם בנו מטבח, הפכו את החצר למסעדה שעם השנים רק הלכה והתרחבה, וכיום אם אתם בוחרים לטעום מאכל תאילנדי אותנטי וטעים (אגב, כל מנה ניתנת לבחירה אם אתם רוצים אותה עם עוף, בקר או בכלל להשאירה טבעונית עם טופו) תצטרכו להתקשר ולהזמין מקום מראש. אמנם, תפריט המסעדה מודפס על נייר מדפסת רגיל בגודל A4, אך אל תתנו לתפריט הפשוט להטעות אתכם. שכן האוכל עצמו היה טעים ומשובח במיוחד. ואם אילן במקרה יתפנה אליכם, תוכלו להתייעץ איתו מה להזמין. מניסיון, אפשר לסמוך עליו שלאחר שיחה של 2-3 דקות יקלע לטעמכם כולל למידת החריפות הרצויה של האוכל אותו תרצו. ורק נוסיף עוד, שעל מנת להתמקצע עוד, ולהביא את חומרי הגלם והתבלינים האיכותיים והאותנטיים ביותר, נעמה נוסעת פעם בשנה לכחודש שלם לתאילנד ולומדת ומתעדכנת ברזי המטבח והבישול ובאופנות הקולינריה החדשות מהמזרח.

 

הפלאפל של החברים מהיסודי

בדרך חזור לכיוון המרכז, כבר לא היה לנו מקום להכניס סיכה. ובכל זאת, אמרו לנו שיש עוד מקום אחד שאסור לוותר עליו. שמנו פעמינו אל מגרש החניה או שמא יש לומר מגרש הפוד-טראקים שבכניסה ליד בנימין. שם, שוכנים זה לצד זה החומוס של טויטו וגם "פלאפל הצומת" לצד נקודות אוכל נוספות. גם כאן כל ביס הוא סיפור. המקום אולי לא גדול, אבל יש בו את כל מה שצריך: ישיבה מוצלת ומוגנת, או פשוט האפשרות להמשיך בדרך ולאכול ברכב – רק אל תשכחו לקחת מפית נוספת, כי הולך להיות טעים!

פלאפל הצומת ביד בנימין. (צילום: אלישר גיבלי)

את פלאפל הצומת פתחו שני שותפים, חברים כבר מבית הספר היסודי, שתכננו לפתוח אותו ממש למחרת שמחת תורה תשפ"ד. אך תוכניות לחוד ומעשים לחוד, ופרצה מלחמה, ולמרות שהכל היה מוכן הם גוייסו למילואים. כך שפתיחת העסק נדחתה בחודשים רבים, והמקום נפתח רק לאחרונה יחסית לאחר ששני השותפים שרתו כל אחד מאות ימים במילואים. ואכן, “פלאפל הצומת” הוא לא עוד דוכן. זה חלום שהתגשם  מה שיצא מזה – תפריט שמרגיש ביתי ומפנק: פלאפל טרי, סביח עשיר, קציצות ירק, שניצל חם, והגאווה הגדולה – התסביך: שילוב מושלם של פלאפל וסביח במנה אחת שלא תרצו לחלוק. ובימי חמישי? חגיגה אמיתית – אסאדו מפורק, רך ונמס בפה, מוגש בחלת לחם טרייה. עצירה קטנה, טעם גדול – ופינה אחת שתגרום לכם לשמוח שהדרך עוד לא נגמרה.

ישנם עוד אתרי אוכל, מסעדות ופוד-טראקים במועצה אך לא הצלחנו להגיע לכולם. נשאיר לכם לגלות אותם לבד ולנו לפעם הבאה…

דרך אגב, לספורטאים מבינכם, כל יישובי המועצה האוזרית נחל שורק מרושתים בשבילי אופניים, וניתן להוריד את הקלוריות בין הסעודות גם במסע רכיבה ודיווש. או לחילופין לתכנן טיול אופניים באיזור ולעצור בתחנות האוכל שישנם בדרך להתרענן ולאכול בין לבין.