ראש עיריית קרית מוצקין ציקי אבישר, ספד הערב (מוצ"ש) לברק כלפון ז"ל שנפל בדרום לבנון.
בדבריו הוא כתב: "בצער עמוק ובלב קרוע, קיבלתי את הבשורה המרה על נפילתו של רס"ב ברק כלפון ז"ל, בוגר העיר ותושב מצפה עדי, שנהרג אתמול במהלך פעילות מבצעית בדרום לבנון. בחודש הבא ימלאו לברק 49 שנים.
ביקרתי הבוקר את הוריו, שרי ומאיר כלפון. שרי היא חברה אישית ודמות מופת בקריות, אשת חינוך מוערכת שכיהנה כמנהלת בית הספר "נעורים" בקריית ביאליק, ולימים הפכה למנהלת מערך המתנדבים המיתולוגית של קריית מוצקין. שרי היא שם נרדף לנתינה, לחינוך ולחסד, והיום כל הקהילה שלנו כואבת איתה ועם מאיר את האובדן הבלתי נתפס של בנם הצעיר".
עוד כתב אבישר: "שורשיו של ברק נטועים עמוק כאן בקריות. הוא נולד בחיפה וגדל בקריית ביאליק, ובכיתה ט' עבר עם משפחתו לקריית מוצקין. בנעוריו, בתפר שבין השחייה המקצועית ב"מכבי" לבין המעבר לענף הכדורסל, הוא גבה מאוד, צמיחה פיזית ששיקפה גם את הקומה הערכית הגבוהה שבה צמח. הוא בלט בנבחרת הכדורסל של צור שלום.
עם גיוסו לצה"ל, ברק שירת כלוחם מצטיין בחטיבת הצנחנים. לאחר שחרורו, סיים לימודי הנדסת מכונות בטכניון, שם גם ייצג את המוסד בנבחרת כדור המים. גם בחייו הבוגרים, לצד הקריירה המרשימה ברפא"ל, המשיך לשחק בנבחרת הכדורסל של החברה. ברק היה הצלע הצעירה במשפחה שכל כולה אור (אח לזיו וליאור), והתחנך על ברכי ערכי ההתנדבות. רעייתו, שימרית, הייתה תלמידתה של שרי בבית הספר "נעורים", ההיכרות שם התפתחה לסגירת מעגל מרגשת שהפכה לזוגיות מופלאה.
כמהנדס מכונות ברפא"ל, ברק מילא תפקיד מפתח בפרויקטים ביטחוניים אסטרטגיים. מאז פרוץ המלחמה הוא חי בתוך טוטאליות של נתינה, כשהוא משלב בין שתי החזיתות, המעבדה וקו הלחימה: פעמים רבות סיים יום עבודה ברפא"ל ונסע ישירות לקו הלחימה מבלי לעבור בבית, כדי להחליף חבר שיצא להתרעננות. כבר בסבב הראשון של המלחמה התבלט כלוחם אמיץ שהציל חיי חיילים רבים".
"אמא, לצה"ל אין מספיק לוחמים"
אבישר תיאר שיחה קורעת לב בין ברק לאימו: "בשיחותיו האחרונות עם הוריו (האחרונה בשבוע שעבר בביתם ברחוב פוגלמן), הם הקשו עליו וניסו להניא אותו מאינספור סבבי המילואים: "ברק, אתה עוסק בעבודה ביטחונית ובפרויקטים אסטרטגיים מצילי חיים, אתה תורם מספיק למדינה בעבודה שלך...". אבל ברק, בצניעותו ובשקט המאפיין אותו, השיב לאימו תשובה המהווה צוואה ערכית לחברה כולה:
"אמא, אין מספיק אנשים. חסרים לצה"ל לוחמים. אם אני לא אתנדב, החברים שלי יישחקו ולא יוכלו להתרענן. צה"ל לא יוכל לעמוד במשימותיו בלעדינו. אני יודע שאני משלם מחיר אישי בעבודה כי הפרויקט שלי חשוב מאוד, אבל יש לי בעבודה מישהו מספיק חזק שנותן לי את הגב לעשות את זה ולהמשיך לתת ימי מילואים. הסיוע לחברים הלוחמים שלי חיוני להם ולמדינה לא פחות".
העדות הזו של ברק היא עדות לאישיותו המיוחדת, לכר הגידול הערכי שלו ולאתגריה המורכבים של החברה הישראלית בתקופתנו. המאמץ הלאומי יושב על כתפיהם של אנשים מיוחדים כמוהו, ועל כתפי השותפים שנותנים להם את הגב בבית ובעורף הביטחוני והאזרחי".
הרופאים נלחמו על חייו
לסיום אמר אבישר: "אתמול, צהרי יום שישי, במהלך פעילות מבצעית לטיהור מבנים בגזרה הדרום-מערבית בלבנון (3.5 קילומטרים מהגבול), ברק היה הראשון להיכנס לצד המ"פ למבנה ממולכד. הוא ספג את עיקר הדף הפיצוץ ונפצע אנושות. מרגע הפציעה החל מבצע חילוץ הירואי. הוא פונה במהירות באופן רכוב למנחת מסוקים ומשם הוטס לרמב"ם. בשטח ובבית החולים הצוותים הרפואיים נלחמו על חייו במאמצים עילאיים שכללו עשרות מנות דם, שורה ארוכה של פרוצדורות מורכבות וחיבור למכשיר האקמו, אבל עוצמת הפגיעה הייתה אנושה. בערב נקבע מותו.
לנוגה ומיה היקרות, אנחנו לא מכירים, אבל מאז שעות הבוקר אני חושב עליכן לא מעט. מייסר לכתוב על אביכם, שהביוגרפיה שלו בנויה מכל מה שהחברה והמדינה שלנו זקוקות לו מאוד בימים של שגרה, וביתר-שאת בעת מלחמה. אבל עוד לפני שהוא גיבור ישראלי בחייו ובמותו, הוא קודם כל שלכן. זכיתן באבא נדיר, אדם שקו הקומה הערכית שלו היה גבוה כקו קומתו הפיזי. הוא הותיר לכן ולנו מורשת של גבורה שקטה, של שקדנות ושל אהבת אדם ומולדת ללא תנאי.
אביכם, בדומה לברק בן אבינועם, המצביא שגויס על ידי דבורה הנביאה להושיע את ישראל ("קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם", שופטים ה', י"ב), תרם תרומה חשובה לביצור ביטחון ישראל באחת מן המלחמות הקשות שידעה מדינת ישראל.
בשמי ובשם כל תושבי קריית מוצקין, אני שולח תנחומים עמוקים לשימרית, נוגה ומיה, לשרי ומאיר, ולאחיו זיו וליאור. אנחנו כאן לצידכם.
יהי זכרו של רס"ב ברק כלפון ברוך וצרור בצרור החיים".
תגובות