העולם סוער לקראת הסכם רע, בלשון המעטה, עם איראן בימים הקרובים, והדתיים שותקים. בנאומו בקונגרס ציטט ראש הממשלה פסוקים ממגילת אסתר וערך את ההשוואה המתבקשת בין הצוררים הפרסיים. אבל איך שכחנו שבמגילת אסתר לפני הכל היתה תפילה? שהתנאי הראשון של אסתר למרדכי היה תתפללו לבורא עולם עוד לפני שאני מתחילה לנקוט בצעדים מעשיים? איך ייתכן שכבר שנים ארוכות פצצה גרעינית מרחפת מעלינו ואפילו עצרת תפילה אחת לא התארגנה?

כשהתעוררה סכנה לממשלת שמאל נזעקו כל הדתיים הלאומיים לכיכר רבין; כשעלה חשש לגיוס לומדי התורה התאספו המוני חרדים לקרוע את השמיים; מישהו כאן באמת חושב שהרצוג או לפיד גרועים יותר מהמוח החולני של אחמדיניג'אד או של חתאמי?

דומה שהדבר הטבעי והמתבקש ביותר לעשות הוא לערוך עצרת תפילה על מגזרית – רוחאני לא בררן והוא מוכן לרצוח גם יהודים שמעיזים לחשוב אחרת מאתנו – ולהעתיר בתפילה ובתחינה לפני בורא עולם שיסיר את האיום הקיומי. עצרת כזו, בה ישתתפו רבנים מכל המגזרים ואולי גם ראש הממשלה, הסכר היחיד בפני השטף האיראני, תעביר גם מסר ליהודי העולם בכלל ואמריקה בפרט לפעול בבהילות למען הצלת יהודי הארץ.

חיל האוויר חשוב, נתניהו והיכולות הרטוריות שלו נחוצות, אך אנו בני יעקב אנו ועיקר כוחנו בפינו. לא בחיל ולא בכל כי אם ברוחי אמר ה' צבאות! חשבונות של מעלה אי אפשר לדעת, אך מותר לשער שאולי השאננות הדתית בנושא תרמה לקטרוג שסיבך את המצב והעמיד את ישראל בפני הסכם שנוגד את דרישותיה הבסיסיות, הסכם שמנצל בציניות את העובדה שאין ממשלה בישראל.

איך אנו מצפים שהחילונים יבינו שהתורה מקיפה את כל תחומי החיים, כאשר מההתנהלות שלנו נראה שהיא לא תורמת להגנה על החיים עצמם?

כל השיח המגזרי לא מרפה לרגע מהשאלה איך נתקדם לעבר הנהגת המדינה, אך לפני ששואפים להנהיג את מדינת ישראל בואו נתחיל בלתרום את חלקנו בהצלתה מאויביה.