הצטרפותו של גדעון סער לממשלה מצויירת כעת במהלך פוליטי לחלוטין, אך במציאות היא גם זה, אך גם מהלך שובר שיוויון מול הסוסים העצלים במטה הכללי.

לפני מספר שנים, כשהרצי הלוי עוד היה רק עוד תת אלוף לא מוכר, ששירת אז כמפקד אוגדה בגזרת הצפון אמר לי אז אדם ששירת תחתיו כי "הרצי הוא אדם מיוחד, יהיה לנו מזל אם יום יבוא ויהיה רמטכ"ל".

מאז אותו יום שחו דגים רבים בים, ועברו עוד יותר מים בנהר והרצי הפך להיות הרמטכ"ל עם הקריירה ההרסנית ביותר בהיסטוריה של ישראל. אותו אדם שסיפר לי עוד אז על כמה הרצי מיוחד, הסביר לי על הרצי כי מדובר ב"נפילה, פאשלה היסטורית, חשבתי שהוא אחר".

הרצי הלוי אינו האשם היחידי בהרסנות של התקופה, לא רק על כתפיו מונחת האחריות למצבו של צה"ל אלא לכלל בכירי צה"ל בדגש על כלל הרמטכ"לים מהעשור וחצי האחרון. במבט אחורה קל לראות את הדפוס או כמו שאומרים באנגלית "בדיעבד רואים 6/6".

התרבות הארגונית בצה"ל כבר בהתפרקות מוחלטת מעל לעשור, לא רק בנושאים כמו שכתב עליהם בעבר האלוף בריק העוסקים ב"תרבות השקר" הרווחת בצה"ל והתפרקות כלל האמינות בתחקירים פנים צבאיים. צה"ל כבר שנים לא מתנהל כצבא, וזה לא התחיל אצל הרצי, אבל בהחלט התפוצץ לו בידיים.

זה לא רק הקצינים הבכירים במודיעין שעוסקים בהתחממות גלובלית במקום לעקוב אחרי חמאס, או זה שהרמטכ"ל דאז אייזנקוט קיים פגישות ל"שיווין מגדרי" עם נציגות מר"צ בלשכתו בזמן אינתיפאדת הסכינים או העיסוק הבלתי נגמר בדיווחים פוליטיים בגלגל"צ, או הייעוץ המשפטי המוצמד לכל טיס ומפקד.

בכירי צה"ל פשוט שכחו שהמדים שלהם הם לא כמו המדים באל-על או אגד או מקדונלס, המדים האלה מסמנים היררכייה, צייתנות, לחימה והקרבה. הקצינים הבכירים של צה"ל לא רואים בצה"ל כצבא, הם רואים בו כקריירה.

בגלל זה לאורך השנים האחרונות, למרות אין ספור סיבות אסטרטגיות והתגרויות מכל כיוון, קברו בכירי צה"ל את הראש בחול. ממש כמו שטכנאי באל-על ינסה להפיל את התיקון הגדול והמעצבן על המשמרת הבאה במקום על שלו, כך גם בכירי צה"ל שיחקו "לגלגל את הפחית קדימה" עד שיצאו מהלשכה לאזרחות, הפחית בסך הכל התפוצצה בתור של הרצי לבעוט בה.

מעבר לכל זה, שכחו בכירי צה"ל את האמת החשובה ביותר בכל צבא, שגם הם בכירים ככל שיהיו הם עדיין חלק משרשרת הפיקוד. וכשאתה מקבל פקודה מהממשלה, תפקידך לבצע אותה. לא למסמס, לא לגרור רגליים ולא לשחק משחקים.

את העובדה הזו ראינו באופן מוחלט בזמן המחאות על הרפורמה המשפטית, כאשר צה"ל לא רק הפך "בעל כורחו" לכלי ניגוח פוליטי, בכירי צה"ל עודדו בקריצה ובסתימת פיות את המהלך שבוצע על ידי קודמיהם בתפקיד. בעוד ראש הממשלה צעק בדיונים כי יש צורך לטפל בסרבנות הפוליטית ביד קשה, הרצי הלוי הלך ל"מפגשי שיח" עם הסרבנים, ומפקד חיל האוויר הלך "לחבק אותם" והתרפק על כמה הם, הסרבנים, תורמים לביטחון ישראל.

ראינו את זה אפילו בזמן המלחמה, כאשר הממשלה והקבינט דוחפים להמשך כתישת החמאס, דוחפים להגעה להכרעה מוחלטת של הסכנה מהרצועה, הקצינים הבכירים נראים כמי שמתנהג כאתונות עקשניים המושכים בכיוון הנגדי. אמירותיו של הרמטכ"ל בדבר "הצורך לסיום המלחמה ועסקת חטופים" בשילוב עם הופעות המניפולצייה הרגשית של דובר צה"ל מראים עד כמה עמוקה בעיה זו.

דוגמא מצויינת לכך התרחשה גם בעבר הלא רחוק, דווקא בממשלת בנט, כאשר הרמטכ"ל דאז כוכבי שאת קולו בלעה האדמה מתחילת המלחמה, סירב להוראת בנט לחסל את סינוואר לאחר פיגוע הגרזנים באלעד. הרמטכ"ל כוכבי, הכפוף על פי חוק לממשלה דרש מבנט "לשכנע אותו בנחיצות המהלך" אחרת לא יבצע אותו. כפי שאנחנו יודעים היום, כוכבי אכן לא ציית לפקודת ראש הממשלה.

הכנסתו של סער אל משרד הביטחון יכולה להיות בדיוק הניעור שהמערכת דורשת, ברגע שלהרצי הלוי ושאר חברי מפורום המטכ"ל לא יהיה יותר את ה"חומה הבצורה" בצורת יואב גלנט בלשכת שר הביטחון, ניתן יהיה להתחיל במהלכים אמיתיים לתיקון המערכת.

מהלכים שלא בוצעו עד כה מתוך יחידות דעים של גלנט ושאר פורום המטכ"ל יפתחו מחדש לדיון, מינויים שביצע הרמטכ"ל לאורך המלחמה יבחנו מחדש, ואפילו הרצי בעצמו אולי סוף סוף יעמוד בפני שר שלא אומר "אמן" לכל מילה הזויה שלו, ואולי אפילו ייאלץ לפרוש מתפקידו, ויש לקוות שיוחלף על ידי אדם טיפה פחות עייף ואנמי.

ואסור לשכוח, מהלך זה הוא גם להב החותך לשני הכיוונים, במידה ונתניהו אכן גורר את המשך המלחמה מאינטרסים פוליטיים או אישיים סער יוכל לחשוף זאת באופן פומבי, ובעוד נתניהו יכול להתנער מאמירות של שר הביטחון גלנט תחת ההאשמה (הדי מוצדקת) שהתנהל תמיד כאופוזיציה בממשלה, את סער, יריבו הוותיק שהחליף בו את גלנט יהיה גורם הרבה יותר קשה להשתיק ולהתנער ממנו.