כאשר פרארי חשפה את ה-Luce, המכונית החשמלית הראשונה בתולדותיה, התגובות לא היו בדיוק מהסוג שמנהלי החברה במראנלו רגילים לקבל. חובבי המותג מתחו ביקורת על העיצוב החריג, על המרכב הגדול ועל עצם הרעיון של פרארי שאינה מצוידת במנוע בנזין שואג. ברשתות החברתיות אף היו מי שהכתירו אותה כאחת המכוניות המכוערות ביותר שיצרה החברה.
אלא שמאחורי הביקורת הרועשת התפתחה מציאות מסחרית שונה לחלוטין. פרארי הצליחה לעמוד ביעד המכירות שהציבה ל-Luce לשנת 2026 בתוך פחות מחודשיים מהצגתה. על פי הדיווחים, מדובר בכמעט 500 מכוניות, שכל אחת מהן נמכרת במחיר המתחיל בכ-550 אלף אירו, כ-630 אלף דולר לפני תוספות והתאמות אישיות.
בפועל, המשמעות היא שכל מכסת הייצור המתוכננת לשנה הראשונה כבר הוקצתה ללקוחות. מנכ"ל פרארי, בנדטו ויניה, אמר כי החברה מרוצה מאוד מקצב ההזמנות וכי ההתעניינות מגיעה גם מלקוחות ותיקים של המותג וגם מרוכשים חדשים. לדבריו, הביקוש אינו מוגבל למדינה אחת, אף שעל פי דיווחים נרשמה התעניינות חזקה במיוחד מצד לקוחות בסין.
ה-Luce מסמנת שינוי דרמטי עבור אחת מיצרניות מכוניות הספורט המזוהות ביותר בעולם עם מנועי בנזין עתירי צילינדרים. במקום מכונית ספורט נמוכה וקומפקטית, פרארי הציגה מכונית גדולה ושימושית יחסית, בעלת ארבע דלתות וחמישה מושבים. העיצוב פותח בשיתוף LoveFrom, קבוצת העיצוב שהקימו ג'וני אייב, לשעבר המעצב הראשי של אפל, והמעצב התעשייתי מארק ניוסון.
גם תא הנוסעים מבטא גישה שונה מהמקובל במכוניות חשמליות מודרניות. לצד מסכים דיגיטליים, פרארי שילבה כפתורים פיזיים, מתגים ומנגנוני הפעלה מכניים, בניסיון לשמור על תחושת שליטה מוחשית ולא להפוך את הנהיגה לחוויה שמבוססת רק על מסכי מגע.
מתחת למרכב נמצאת מערכת הנעה שפותחה על ידי פרארי וכוללת ארבעה מנועים חשמליים והנעה לכל הגלגלים. ההספק הכולל עומד על יותר מ-1,000 כוחות סוס, וה-Luce מסוגלת להאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש בתוך כ-2.5 שניות. סוללה בקיבולת של 122 קוט"ש אמורה לספק טווח נסיעה של כ-530 קילומטרים בטעינה מלאה.
כדי להתמודד עם אחת הבעיות המרכזיות של מכונית פרארי חשמלית, היעדר הצליל המוכר של מנוע בנזין, המהנדסים פיתחו מערכת שמע ייחודית המבוססת על הצלילים והרעידות הטבעיים של מערכת ההנעה החשמלית. המטרה אינה לחקות מנוע V8 או V12, אלא להעניק לנהג משוב קולי שמשתנה בהתאם למהירות, לעומס וללחיצה על דוושת התאוצה.
הצלחתה המוקדמת של ה-Luce מעניינת במיוחד לנוכח הסערה שליוותה כאמור את השקתה. לסערה זו היו אף השלכות כלכליות על החברה, לאחר חשיפת המכונית נרשמה ירידה חדה במניית פרארי, ואנליסטים ומשקיעים הביעו ספק באשר ליכולתה של החברה לשכנע לקוחות לשלם סכום גבוה כל כך עבור מכונית חשמלית בעלת עיצוב לא שגרתי.
במקביל הופיעו טענות שלפיהן לקוחות עשויים לרכוש את ה-Luce כדי לשפר את סיכוייהם לקבל בעתיד הקצאה לדגמי פרארי נדירים ומבוקשים יותר. החברה דחתה את הטענות והבהירה כי רכישת המכונית החשמלית אינה תנאי לקבלת גישה לדגמים מוגבלים. בפרארי טענו כי כפיית מכונית על לקוחות שאינם באמת מעוניינים בה עלולה לפגוע בערכה ובמוניטין שלה.
חשוב לזכור כי מכירה של כ-500 מכוניות אינה הופכת את ה-Luce למכונית חשמלית המונית. עבור יצרניות גדולות מדובר בכמות זעירה, אך אצל פרארי המחסור הוא חלק מרכזי מהמודל העסקי. החברה מייצרת פחות מכוניות ממספר הלקוחות המעוניינים לרכוש אותן, וכך שומרת על בלעדיות, ביקוש גבוה וערך גבוה בשוק היד השנייה.
לכן, ייתכן שהסיפור האמיתי של ה-Luce אינו האם חובבי פרארי אוהבים את העיצוב שלה, אלא האם היצרנית הצליחה להפוך גם את המחלוקת למוצר מבוקש. לפחות לפי נתוני המכירות הראשונים, מאות לקוחות עשירים ברחבי העולם החליטו שהתשובה חיובית.
ה-Luce אולי אינה נראית או נשמעת כמו פרארי מסורתית, אבל היא כבר הצליחה לעשות דבר שמכוניות רבות בעלות מנוע בנזין אינן מצליחות לעשות: למכור מראש את כל מכסת הייצור שלה, עוד לפני שרוב הנהגים ראו אחת כזאת על הכביש.