ג'ון אדסויה, אב לחמישה המתגורר בעיר בריסטול שבבריטניה, הוכיח כי גיל אינו חייב להיות מכשול בדרך להשכלה גבוהה ולקריירה חדשה. בגיל 64 הוא סיים תואר בסיעוד באוניברסיטת מערב אנגליה בבריסטול והוסמך כאח מוסמך, לאחר שנים שבהן התקדם בהדרגה מתפקיד של עובד סיוע רפואי לעבודה מקצועית כאח בבית חולים.
בטקס שנערך באולם בריסטול ביקון קיבל אדסויה תואר ראשון בסיעוד, לאחר שסיים תוכנית הכשרה ששילבה לימודים אקדמיים עם עבודה מעשית. את המסלול השלים בציון גבוה, וכעת הוא כבר קיבל תפקיד כאח בבית החולים סאות'מיד, שבו ביצע את ההכשרה המעשית שלו.
המסע של אדסויה אל עולם הרפואה החל דווקא הרחק מבתי החולים. הוא גדל במשפחת חקלאים ענייה בניגריה, וכבר בילדותו גילה סקרנות רבה כלפי מכשירים אלקטרוניים. הרדיו המשפחתי עורר בו עניין עמוק, ובהמשך הוא הפך לטכנאי אלקטרוניקה. במשך תקופה התגורר ביוון, שם עסק בתיקון ובתחזוקה של ציוד אלקטרוני, ולאחר מכן עבר לבריטניה.
בשנת 2013 החליט לבצע שינוי משמעותי בחייו ולעבור לתחום הבריאות, מתוך רצון, לדבריו, לטפל באנשים. שנה לאחר מכן החל לעבוד כעוזר רפואי בבית החולים סאות'מיד. בהמשך הצטרף לשתי תוכניות הכשרה של שירות הבריאות הבריטי: תחילה השלים מסלול בן שנתיים להכשרת עמית סיעודי, ולאחר מכן מסלול נוסף בן שנתיים שהוביל לתואר ולהסמכה כאח מוסמך.
לדבריו, המעבר מתיקון מכשירים לטיפול בבני אדם העניק לעבודתו משמעות חדשה. בעבר הוא חש סיפוק כאשר הצליח להחזיר לחיים מכשיר מקולקל, ואילו כיום הוא חש שמחה כאשר מטופלים מחלימים ומצבם משתפר.
במהלך הכשרתו עבד אדסויה במגוון מחלקות בבית החולים, ובהן קרדיולוגיה, כליות, אורתופדיה, חדר המיון והיחידה לטיפול נמרץ. הוא אף השתלב בעבודת סיעוד בקהילה. הניסיון שצבר, לצד הלימודים האקדמיים, סייע לו לדבריו לשפר את הטיפול שהוא מעניק למטופלים ואת יחסיו עם עמיתיו ומנהליו.
לסיפורו נוסף גם היבט משפחתי יוצא דופן. בזמן שאדסויה למד סיעוד באוניברסיטת מערב אנגליה, בנו דניאל למד באותו מוסד לתואר בטכנולוגיית מוזיקה יצירתית. האב בילה יום אחד בכל שבוע בקמפוס ואת יתר השבוע בעבודה ובהכשרה בבית החולים. כך מצאו עצמם האב והבן לומדים באותה אוניברסיטה באותה תקופה.
אדסויה היה המבוגר ביותר בקבוצת הלימוד שלו, אך הדבר לא פגע בביטחונו. להפך, השהות לצד סטודנטים צעירים סייעה לו להתמיד ואף גרמה לו להרגיש צעיר יותר. תוכנית הלימודים כללה הרצאות, עבודות קבוצתיות, תרגולים והדמיות רפואיות, לצד עבודה מעשית עם מטופלים.
"לא חשבתי שאי פעם אלמד באוניברסיטה, למען האמת", סיפר. "אבל תמיד הייתה בי תשוקה ללמוד. גם כשהייתי קטן הייתי סקרן מאוד. כשקיבלתי את ההזדמנות להגיע לאוניברסיטה, לא קיבלתי אותה כמובנת מאליה. הלכתי בעקבות הלב שלי".
מנהלות תוכנית ההכשרה באוניברסיטה תיארו אותו כאדם מסור וכהוכחה לכך שעבודה קשה והתמדה יכולות לאפשר לכל אדם להשיג את מטרותיו. הן ציינו כי שילוב של לימודים במשרה מלאה, עבודה, חיי משפחה ומחויבויות אישיות הוא אתגר משמעותי, וכי אדסויה וחבריו למסלול מהווים מקור השראה לאחרים.
גם בבית החולים שיבחו את דרכו. פרופסור סטיב האמס, האחראי על תחום הסיעוד והשיפור בקרן הבריאות של בריסטול, אמר כי התקדמותו מעובד תמיכה רפואית לאח מוסמך ממחישה את ההזדמנויות שמשלבות עבודה והכשרה מקצועית יכולות להעניק.
אדסויה אינו מתכוון לעצור כאן. לאחר שהשיג את ההסמכה והחל בקריירה החדשה, הוא כבר שוקל להמשיך בעתיד ללימודים מתקדמים בתחום הבריאות, ככל שתינתן לו ההזדמנות.
המסר שלו לאנשים החוששים כי הם מבוגרים מדי להתחיל ללמוד הוא חד וברור: "אל תקשיבו לאנשים שאומרים שאתם מבוגרים מדי לאוניברסיטה. אם אני יכול לעשות זאת, גם אחרים יכולים. אנשים מוכשרים יותר ממה שהם חושבים וחזקים יותר ממה שהם חושבים. אף פעם לא מאוחר מדי".
