תיעוד עצוב: דולפינה נואשת מסרבת להיפרד מגור־המת 

האירוע תועד באמצעות רחפן על ידי ארגון השימור Geographe Marine Research, העוקב אחר אוכלוסיות דולפינים לאורך חופי מערב אוסטרליה. לדברי החוקרים, מדובר באובדן הרביעי של פראגל: ארבעת גוריה האחרונים לא שרדו.

בארגון ציינו כי מצב הגור עורר דאגה כבר בתחילת חייו. החוקרים הבחינו בקצב נשימה גבוה, תסמין שעשוי להעיד על דלקת ריאות או בעיה נשימתית אחרת. העובדה שנולד בחורף של חצי הכדור הדרומי הקשתה עוד יותר על סיכוייו לשרוד.

“דולפינים עשויים לשאת את גוריהם המתים בתקופת אבל שיכולה להימשך ימים רבים”, נמסר מארגון המחקר. “אולם בשלב מסוים, האם תצטרך לשחרר את הגור כדי שתוכל לאכול ולשרוד בעצמה”.

חברי הלהקה נצמדו אליה

מה שהפך את המקרה לחריג במיוחד היה התנהגות הדולפינים האחרים. בתיעוד נראו פרטים מהלהקה שוחים בסמוך לפראגל, וחלקם ככל הנראה הגיעו אל השפך מהים הפתוח.

לורי מרינו, חוקרת מוח ונשיאת Whale Sanctuary Project, אמרה ל”ניו יורק טיימס” כי נוכחות הלהקה סביב האם בולטת במיוחד. “זו לא רק דולפינה אחת עם גור מת. נראה שהלהקה כולה מכירה בכך שמשהו משמעותי מתרחש כאן”, אמרה.

בשפך לסשנו חיה אוכלוסיית דולפינים מקומית קטנה, ולידות של גורים באזור אינן מתועדות לעיתים קרובות. לכן, גם עצם הופעתו של הגור הייתה אירוע משמעותי עבור החוקרים - והמוות המהיר שלו עורר תגובות נרגשות בקרב מי שצפו בתיעוד.

אבל מוכר בעולם הלווייתנאים

התנהגות של נשיאת צאצא מת מוכרת היטב בקרב לווייתנאים, הכוללים דולפינים, לווייתנים וקטלנים. אחד המקרים המפורסמים התרחש ב-2018, כאשר הקטלנית טלקווה נשאה את גופת גורה במשך יותר משבועיים ולאורך יותר מ-1,600 קילומטרים מול חופי קולומביה הבריטית.

הפילוסופית סוזנה מונסו, מחברת הספר “Playing Possum: How Animals Understand Death”, הסבירה כי הקושי הפיזי שבנשיאת הגופה הופך את ההתנהגות למרשימה במיוחד. לדבריה, הצורך לשמור על גופת הגור צפה בזמן שחייה מדגיש את עוצמת הדחף של האם להמשיך לטפל בו.

גם לורן ברנדקמפ, מתאמת טיפול באירועי החפת לווייתנאים בארגון Whale and Dolphin Conservation בצפון אמריקה, ציינה כי אף שהתיעוד נוגע ללב, הוא אינו אמור להפתיע. “הם מפתחים קשרים עם הצאצאים שלהם וגם עם חברים אחרים בלהקה”, אמרה. “כאשר חיים אובדים, הם חווים תחושה דומה של אבל ועצב”.