השבוע נחשפנו לעתירה המתנהלת כנגד משרד החינוך, בדרישה להשוות את תקציבי החינוך הכללי לתקציבי החינוך הדתי - כך שגם ילד חילוני יזכה ללימודי יהדות ורוח, באותה מידה שזוכה לה ילד בחמ"ד. בקרב כמה מחבריי, התגובה הראשונית והאינסטינקטיבית הייתה, מטבע הדברים, של חשש: עוד איום על תקציבי לימודי הקודש, עוד ניסיון "לקחת לנו".
ברצוני להציע כאן זווית הפוכה לגמרי.
הכסף שיש לנו היום אינו יציב
זו האמת שקשה לנו להודות בה: חלק ניכר מהתקציב התוספתי שמגיע היום לחמ"ד עבור לימודי יהדות אינו תקציב יציב וקבוע. מדובר ברובו בכספים קואליציוניים - כספים שמוקצים מכוח הסכמים פוליטיים בין מפלגות הקואליציה, ושאינם נכנסים לבסיס התקציב השנתי.
המשמעות: בכל מערכת בחירות, בכל משבר קואליציוני, בכל ממשלת מעבר - התקציב הזה נמצא בסיכון. הוא לא שלנו בבעלות קבע, הוא הלוואה פוליטית שניתנת לנו מחדש בכל שנה, בתלות בחסדי השעה. הבעיה מגיעה עד למנהל בית הספר שצריך להמר בתחילת השנה כמה מורים להעסיק, מתוך חשש שהתקציב עבורם לא יכנס כסדרו.
יתרה מכך, התלות הזו בכספים קואליציוניים יוצרת זיקה בעייתית בין מערכות החינוך הדתי למפלגות הפוליטיות, ומאפשרת לעיתים קבלת החלטות מנהליות מתוך לחץ פוליטי ולא מתוך שיקול דעת חינוכי-מקצועי. זו לא רק בעיה תקציבית — זו פגיעה באוטונומיה החינוכית שלנו עצמנו.
העתירה כהזדמנות להסדרה אמיתית
כאן בדיוק טמונה ההזדמנות. אם המדינה תידרש להעמיד מענה יהודי-רוחני שווה לכלל מערכת החינוך - לא כתקנה תוספתית צבועה התלויה ברוח הפוליטית, אלא כחלק מבסיס התקציב הרשמי - הרי שגם לימודי היהדות בחמ"ד יזכו סוף סוף למעמד תקציבי קבוע, שקוף ובלתי תלוי בקואליציה.
תחת מודל כזה, סל שעות יהדות יינתן לכלל מוסדות החינוך באופן שוויוני, כפי שלמשל הוא ניתן לשיעורי מתמטיקה, וכל זרם ישתמש בו בהתאם להשקפת עולמו. במקום להתחנן כל שנה מחדש על תוספת תקציבית שתלויה בכוחה הפוליטי הרגעי של מפלגה זו או אחרת, נזכה לבסיס תקציבי קבוע שאיש לא יוכל לקחת מאיתנו.
זו לא רק שמירה על מה שיש - זה שדרוג. תקציב המעוגן בבסיס, שווה הרבה יותר מתקציב המעוגן בהסכם קואליציוני.
מהפחד אל ההזדמנות
אנחנו רגילים להגיב לעתירות מהסוג הזה מתוך עמדת מגננה. אבל דווקא הפעם, יש לנו הזדמנות אמיתית לשלב ידיים ולצאת נשכרים: להפוך תקציב רעוע ופוליטי לתקציב יציב ומוסדר, ולעודד תהליך שיחזק את מוסדותינו במקום להחלישם. וכל זאת עוד לפני שדיברנו על החשיבות הרבה שיש בהגברת לימודי היהדות והרוח בחינוך הכללי.
במקום לחשוש מהעתירה - בואו ננצל אותה וניתן רוח גבית חיובית לאנשי המינהל שעמלים על מציאת הפתרונות באופן הגון, מוסדר ושקוף.
שמואל שטח הוא מנהל המרכז לחינוך דתי - דור.
שו האדה לימודי יהדות ??? לימודי שקרים וסילופים היסטוריים ??!! לא עדיף עוד שעתיים חשבון ואנגלית ??? לא עדיף שיעור בגאומטריה עם משפט פיתגורס, על דיני פרה אדומה ?