בשנת 2003 אדם ברודי פרץ לחיינו בסדרת הנעורים "The O.C." בתור סת' כהן – הנער החנון, המוזר והחמוד מניו פורט ביץ'. כהן הטלוויזיוני היה בנם של אב יהודי ואם נוצרייה, המצאה תסריטאית שהולידה את ה"כריסמוכה": הכלאה מוזרה בין חנוכה לכריסמס, ששיאה בחבישת כיפה עם פונפון בארוחת החג. "בבית הזה לא צריך לבחור", הבהיר אז ברודי מגרונה של הדמות שלו.
והוא אכן לא בחר. לא בסדרה, ובוודאי שלא בחיים האמיתיים. ברודי הביא את בשורת הטשטוש וההתבוללות מהמסך הקטן אל חיו הפרטיים כשנישא לשחקנית לייטון מייסטר (בלייר וולדורף מ"אחת שיודעת"). בשבילו, הניכור והזרות שמלווים את הזהות היהודית לאורך ההיסטוריה הם פשוט מושג ערפילאי שלא קיים. גם בסדרתו החדשה, "רק לא זה", הוא מגלם דמות כל כך פריבילגית ומנותקת, שאין בה אפילו רמז לאנטישמיות הגואה או למורכבות של קיום יהודי באמריקה. כי במציאות ההוליוודית של ברודי, ליהודי ארצות הברית מדובר בעולם מושלם: הם לא מרגישים נרדפים, לא חווים איום, והמציאות המדממת של המזרח התיכון רחוקה מהם כמרחק מזרח ממערב.
אלא שלחיות בסרט זה פריבילגיה. כשאתה לא נאלץ להילחם על עצם קיומך, קל מאוד לעצום עיניים מול המצוקה של בני עמך בישראל. בסדרה הוא אמנם מגלם רב שבת זוגו מוכנה להתגייר למענו, אך במציאות – אותו אדם ברודי לא מצא לנכון לצייץ אפילו משפט אחד של השתתפות בצער או גינוי על הטבח הנורא ב-7 באוקטובר. אותו טבח אכזרי ואכזריות חסרת תקדים שהם הם שהובילו את ישראל למלחמת אין-ברירה בעזה.
שתיקה מוחלטת מול שחיטת אחיו, אבל שפע של מילים כשזה מגיע להטפת מוסר: בראיון אחרון התייחס ברודי למלחמה בעזה ורץ להגדיר אותה כ"רצח עם". כמה נוח, כמה מצטלם היטב, וכמה חלול.
אז מי אתה בדיוק, אדם ברודי? שחקן שממשיך לחבוש את כיפת הפונפון של סת' כהן כדי להרגיש יפה נפש, תוך שהוא יורק בפניהם של אלה שנלחמים על הבית. כשיהדות מסתכמת עבורך בגימיק טלוויזיוני חמוד ובקלישאות של הוליווד, לא פלא שאתה מתבלבל בין התגוננות מוצדקת על החיים לבין פשע. אולי הגיע הזמן שתצא מהסרט.
מציע לו לבקר בעזה ולהבין את גודל המנהרות האם יש בית שאין מתחתיו מנהרה.האם יש בתים ללא פירים שמשם יצאו מחבלים?האם אפשר היה לחסל את חמאס והפירים מתחת ללא ההרס?