תרבות פופ אינה פועלת בחלל ריק. במדינה שעדיין מדממת ומשתקמת מאירועי השבעה באוקטובר, ולצידם מתמודדת עם עלייה מדאיגה ומכאיבה במקרי האלימות נגד נשים ובמשפחה, למילים ולתמונות שמגיעות מהבמות הגדולות ביותר יש משקל כבד. השבוע האחרון סיפק לנו ניגוד חריף, כמעט מקומם, בין שתי כוכבות הפופ הגדולות בישראל – ניגוד שחשף את הפער העמוק בין מנהיגות אמנותית ואחריות ציבורית לבין זילזול במסווה של "אסתטיקה".
מצידה האחד של המשוואה עומדת אודיה. ב-EP החדש שלה שחררה הזמרת את השיר "דילן", יצירה חשובה וחשופה שלא מהססת לגעת בפצע הפתוח של אלימות נגד נשים. אודיה לא הסתפקה במחווה אמנותית ערטילאית, אלא עשתה צעד מעשי יוצא דופן ושילבה בשיר את מספר קו הסיוע של "פורום מיכל סלע". זוהי דוגמה מופתית לאמנית שמבינה את גודל השעה ואת עצמת הכוח שבידיה: היא ניצלה את הזרקור הענקי שלה כדי להגיש צינור חמצן וגלגל הצלה לנשים שנמצאות במעגל הסבל, והפכה את האמנות שלה למכשיר של תיקון, מודעות והצלת חיים.
מהעבר השני עומדת נועה קירל, שבחרה ללכת לכיוון הפוך לחלוטין. בקליפ החדש שלה, קירל לא רק הציגה אלימות – היא הפכה אותה לבידור להמונים. המסך הוצף בסצנות גרפיות, דקירות, מכות ודם, במסגרת ניסיון לחקות טרנדים ויזואליים הוליוודיים. התירוץ הפורמלי של "אזהרת צפייה" בתחילת הסרטון הוא כסות עיניים שקופה: קירל יודעת היטב שחלק ניכר מבסיס המעריצים שלה מורכב מילדים ובני נוער, שנחשפו לתכנים הקשים האלו בלחיצת כפתור אחת ברשתות החברתיות.
השאלה המעניינת באמת אינה רק מה עשו הזמרות, אלא אל מי בחר לפנות "פורום מיכל סלע". הבחירה לחבור דווקא לאודיה ולא לנועה קירל להעברת קו הסיוע אינה מקרית. היא מעידה על ההבנה ששתי הכוכבות האלו משדרות כיום לתדרים ערכיים שונים לגמרי.
בעוד שקירל נתפסת כמוצר פופ מלוטש, מותגי ואסקפיסטי – כזה שמעדיף לרדוף אחר פרובוקציות ויזואליות כדי לייצר באזז – אודיה בנתה את דמותה כזמרת המחוברת לרגש, לנפש הישראלית ולגובה העיניים. כשארגון חברתי מחפש בית למסר מציל חיים, הוא מחפש אמינות ועומק. "פורום מיכל סלע" זיהה שאצל אודיה המסר לא ייראה כמו עוד קמפיין מסחרי, אלא כקול אותנטי של מי שקהל המעריצים שלה מקשיב לה כדי למצוא נחמה.
האם לכוכבי הפופ אין אחריות? במציאות הישראלית של ימינו, שבה הפוסט-טראומה הלאומית נוכחת בכל בית, להפוך שפיכות דמים למיצג פופ "נוצץ" זו אינה פריצת גבולות אמנותית – זו קהות חושים. הקהל הישראלי, ובוודאי הילדים שלנו, לא זקוק לעוד דם על המסכים. הוא צמא לתקווה, לרגישות ולדוגמה אישית. הגיע הזמן שגם כוכבות הפופ המובילות שלנו יבינו את זה.