סוף השבוע האחרון שוב הביא איתו את אותו הריטואל המוכר: סרט חדש בכיכובה של גל גדות ("במרוץ נגד הזמן") עלה לאמזון פריים, ומיד איתו מגיע נחשול של ביקורות ארסיות ברשת. "משחק שטוח", "תסריט מופרך", "חוסר אמינות".
אבל הקטנוניות הזו אינה אירוע מבודד. כולנו זוכרים את מה שקרה בשנה שעברה עם "שלגיה". דיסני שמו את כל הז'יטונים על הפקת הענק הזו, אבל הסרט נכשל בקופות בצורה כואבת והפך למטרה חמה לחצים.
הציניקנים מיהרו להפנות אצבע מאשימה לעבר גדות, שגילמה את המלכה הרעה. אבל האם באמת מדובר בשיקולים אומנותיים טהורים? האם כל עולם הקולנוע הפך פתאום למבקרי תיאטרון מחמירים, או שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק, עכור ומכוון?
צפיתי בסרטים הרבה פחות טובים, שהגיע להם ציון יותר גרוע ממה ש"שלגיה" קיבל ב-IMDB, ואיכשהו דווקא בסרט הזה כולם הרשו לעצמם לקטול אותה. בואו נגיד את האמת שלא נעים לומר: גל גדות משלמת את מחיר הזהות שלה.
מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, השיח הבינלאומי ברשתות החברתיות הפך לשדה קרב. בעולם שבו כל היבט של הזהות הישראלית מותקף, גדולי הפעילים הפרו-פלסטיניים ותנועות החרם מבינים שאין סמל ישראלי גדול, זוהר ומצליח יותר מגל גדות. היא לא רק שחקנית; היא הפנים של הישראליות בהוליווד. היא העיזה לשרת בצה"ל, העיזה לכתוב פוסטים של תמיכה בישראל, והעיזה ולא להתנצל על מי שהיא.
כשאתה נמצא על הבלטה הזו, המשחק שלך כבר לא נשפט על פי איכות הסצינה. הוא נשפט על פי הדרכון שלך.
החרם המודרני נגד גדות הוא לא תמיד חרם מוצהר עם שלטים מחוץ לקולנוע (אף על פי שגם כאלה היו). הוא חרם שקט, מתוחכם וארסי יותר:
- הצפת דירוגים (Review Bombing): קמפיינים מאורגנים ברשתות שמציפים את אתרי הדירוגים (כמו IMDb ו-Rotten Tomatoes) בביקורות של כוכב אחד עוד לפני שהסרט בכלל נצפה.
- סיקור תקשורתי מוטה: מבקרים שפתאום נזכרים לדרוש מגדות "איכויות של מריל סטריפ" בתוך מותחן אקשן קצבי – דרישה שהם מעולם לא הציבו לכוכבי אקשן הוליוודיים גברים.
- עידוד פאסיבי לכישלון בקופות: קריאות ברשתות לשחרר את הסרטים שלה לתהום הנשייה, פשוט כדי לייצר נרטיב שהיא "כבר לא רווחית".
מה שמרתיח לא פחות, הוא לראות חלק מהקהל הישראלי מצטרף למקהלה הזו. במקום להבין שגדות חוטפת את האש הזו גם בשבילנו, יש מי שממהרים להנהן ולהגיד "נו טוב, היא באמת לא שחקנית כזאת דגולה". זו אינה ביקורת עניינית – זו פשוט תסמונת הפרח הגבוה המשולבת בחוסר פירגון טיפוסי.
גל גדות בנתה במו ידיה קריירה שמעט מאוד שחקנים בעולם זוכים לה. היא הגיעה לטופ של תעשיית הבידור העולמית בזכות כריזמה יוצאת דופן, עבודה קשה ונוכחות מסך כובשת. ויש גם שחקנים כל כך הרבה פחות טובים מגל גדות, ואולי אף באותה רמה, שלא זוכים לאותה רמת בוז וביקורת מהקהל.
אפשר לא לאהוב כל סרט שלה, ומותר לחשוב שתסריט כזה או אחר היה חלש. אבל להתעלם מהפיל המאוד פוליטי, המאוד אנטישמי והמאוד פחדני שבחדר – זו עצימת עיניים. הביקורת נגד גל גדות מזמן הפסיקה להיות על הקולנוע. היא הפכה למבחן נאמנות פוליטי, ובמבחן הזה – גל גדות ממשיכה לעמוד בראש מורם, גם אם המחיר הוא שטיח אדום קצת יותר סוער.
חד משמעית נכון, גל גדות היא נכס ללעולם הקולנוע וישראל. רק צרי עין מפריע להם ההצלחה שלה.