פ"ש עם החמ"ד

מערכת היחסים בין הורים לילדים, איננה דורשת חיזוק ואישור. עצם היותנו בנים למקום! זה גוף הקשר. כל תפקידנו זו החשיפה של הטוב שבבת הזוג

כשאדם מוותר, הוא חווה את העובדה שהארץ אינה שלו, אלא ניתנת לו במתנה מהקב"ה. בכל שמיטה ד' יתברך מקנה לנו אותה, ועל ידי כך משתמרת חווית הנתינה. אנחנו מרגישים גרים ותושבים ביחס לארץ, ומכירים תודה לה' על כך

"אמר ואמרת"- "להזהיר הגדולים על הקטנים.." אנחנו איננו מזהירים, איננו דורשים, איננו מבקשים דבר שאנחנו איננו עושים בעצמנו. אתה רוצה לחנך "לאהבת תורה" פשוט "תאהב תורה"… אתה מבקש לחנך ל"לימוד תורה"? פשוט "תלמד תורה…" מזהירים את הקטנים אחרי שהגדולים נזהרו…

הקורא הניגש לפרשת קדושים עומד תמה למול רצף המצוות העמוס והלא-מסודר. הקשר בין מצווה לבין המצווה הסמוכה לה אינו ברור, והמבנה הכללי של הפרשיה לא ברור

בדרך כלל אדם שאינו עוסק ברע, הוא עדיין רחוק מלהיות מלא בטוב. זה שמישהו נמנע מרע, הוא אינו בהכרח צדיק גדול

הקב"ה דווקא בזמן יציאת מצרים, עם היווצרותנו כאומה, כבר בשלב הראשון והמוקדם כ"כ, מלמד אותנו על הצורך והחובה להיות יוצרים ופועלים עם אל

ברובד הפשט, היציאה בחפזון נבעה משיקולים טכניים: בשעה שהמצרים היו עסוקים בהתמודדות עם מכת בכורות, בני ישראל יכלו לצאת בזריזות בלי הפרעה

ה"שפת אמת" מלמד אותנו שכשהאדם לא מאמין, ותפיסת עולמו היא בתוך הטבע "אין כל חדש", אז מה שהיה הוא שיהיה, האדם נתון לחוקיות הטבע, ואין בכוחו להשפיע עליו. האמונה בה' "המחדש בכל יום תמיד" מביאה את היכולת להיגאל ואת האפשרות לשינוי ולהתחדשות

האדם העני הוא האחרון ברשימה. מקריב משהו מינימאלי, מהצומח ולא מן החי. אבל אם נשים לב- רק בקרבן של העני נאמר "נפש" אומר התנחומא: "לא נאמר נפש בכל הקורבנות אלא במנחת עני, אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו"

לשם מה משה רבנו מגיש דו"ח הוצאות מפורט לבני ישראל ? וכי יש מי שלא מאמין למשה רבנו? אלא יש צורך להסיר חשדות, והצדק צריך לא רק להיות אלא גם להיראות

מעבר לתועלת שמפיק העני המקבל מנתינת הצדקה, יש בלא ספק גם תועלת חינוכית רבה לנותן. ההלכה רצתה שכל אדם יצא לפעמים מן העולם האגוצנטרי שבו הוא חי, יסתכל סביבו, ויטה כתף ושכם לשפל ולדך

מי יכול לשאת על כתפיו את שמות בני ישראל לזיכרון? מי זה שמשמש בקודש פנימה? מי יכול "לייצג" את בני ישראל לפני ה'? זה אהרון שחי את בני ישראל בכל אישיותו

לראשונה, בשיר של זלדה, חשתי את מה שכולנו מצטטים – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לכאורה היה צריך להיות כתוב "ושכנתי בתוכו"?! אלא – בתוכו של כל אחד ואחד. בשירה של זלדה ניתן היה לחוש ולהתרגש, שזה זה ממש

מה ההבדל בין שתי הקריאות "נעשה" לפני קבלת התורה, לבין "נעשה ונשמע", או בלשון אחרת- מה ההתפתחות שעברו בני ישראל, מקודם קבלת תורה, שאמרו "נעשה" לסוף פרשת משפטים, שאמרו "נעשה ונשמע"

עשרת הדברות מחולקים לחמישה דיברות ראשונים העוסקים במצוות שבין אדם למקום, וחמישה אחרונים במצוות שבין אדם לחברו. אז מדוע מצוות כיבוד אב ואם נמצאת בחמישה הראשונים?

"האדם כמו ציפור" חייב להשיק כל הזמן כנפיים. גם כשיש רגעים מלאי אמונה ושירה פנימית הנובעת מהלב, צריך לעמול קשה, שההתרגשות לא תפוג בחיי היומיום. צריך להתחנך לקחת את הרגעים הגדולים ולהעבירם למציאות החיים

סמוך ליציאתם ממצרים, בני ישראל הצטוו על המצווה הראשונה – מצוות קידוש החודש ציווי זה עורר מספר שאלות בקרב הפרשנים. הרב אברהם ליפשיץ מציע מספר תשובות

כשמשה בעצמו דיבר עם ישראל, לא התקבלו הדברים מכיוון שמשה היה בעצמו קצר רוח.. למנהיג יש תפקיד להביא את הדברים כך שיתקבלו אצל העם. כשאהרון הביא זאת לעם ישראל הם שמעו לו

בספר שמות הולכת ונוצרת האומה הישראלית. יציאת מצרים, ואחריה מעמד הר סיני, הם שניים מהמעמדות המכוננים של עם ישראל. יצירתו של עם ישראל, כפי שהיא מתוארת בספר שמות, אינה יצירה טבעית ונורמאלית