דעות

הרב ישראל רוזן, התיישב השנה במוצאי יום העצמאות, לראות את טקס פרס ישראל, כדי לחלוק כבוד לרב דרוקמן, וחשכו עיניו. אל מרכז הבמה זינק מופע בלט בלרינות, וריקודי אקרובטיקה זוגית. במשך דקות ארוכות וצורמות גם צנועים למחצה לשליש ולרביע חשו טעם רע עד בחילה ולמעלה (למטה) מזה.

כשאשה בוחרת להיות דתית, היא לא יודעת שהיא בוחרת גם עוד אלף עיניים שילוו אותה לכל מקום שהיא הולכת. היא לא יודעת שברגע שהגיעה למסקנה כי היא חפצה ללכת בדרכו של בורא העולם, היא בעצם אמורה ללכת בדרך של ציפיות האחרים. אז לא רוצה יותר. די. לא מעוניינת. צאו לי מהראש, מהעבודה ומארון הבגדים.

לכל מי שחושב שהמפדל הולכת להמחק מהמפה הפוליטית צפויה אכזבה. אם היינו חיים לפי הסקרים פרס היה ראש ממשלה כבר כמה פעמים וציפי לבני הייתה היום ראש קדימה. בכלל כשטעות הדגימה של הסקר היא 4% במפלגות קטנות זה יכול להיות הבדל בין 2 מנדטים לארבעה.

הדיבורים של ראשי מערכת הביטחון לשעבר נגד תקיפה באיראן מחלישים את עמדתה של מדינת ישראל בעולם ופוגעים ביכולת לסיים את המשבר בלי צורך להפעיל כוח צבאי. דווקא הדיבורים שלהם, הנקלטים היטב באיראן, עלולים בסופו של דבר להוביל לתקיפה באיראן

זה עתה סיימנו לחגוג את יום העצמאות, מיותר לציין שאצל רוב החרדים, היה זה יום רגיל לכל דבר. הוא לא צוין בבתי הכנסת בתפילה מיוחדת ולא הוזכר (לחיוב, לשלילה לעיתים כן) במוסדות הלימוד שהתנהלו כרגיל ביום זה. ממה הם כל כך מפחדים?

הרב אריאל בראלי, רואה ביום העצמאות וביום ירושלים חלק מימי התיקון לקראת חג מתן תורה. אבל עם זאת הוא מתריע על השוני הערכי הקיים בין תפיסת התורה לבין הממסד החילוני בכל הנוגע למדינה. ואיך כל זה קשור לפרשת סא"ל אייזנר ולשילוב בנות בתפקידי לוחמות?

גם בדורנו יש למנהיגים הפוליטיים והרוחניים, הכלכליים והביטחוניים, אחריות רחבה ובעת כישלונות עליהם לשלם מחיר כבד. מנהיגות בכל תחום שהוא איננה רק כבוד וזכויות. בראש ובראשונה צריכה היא לעמוד בקריטריון של "בקרובי אקדש".

בשנים האחרונות הופך יום הזכרון ליום אבל אישי, בו השכול מונף אל על, הדמעה והבכי הן חזות הכל, במעין התמכרות מעוררת רחמים לעצב הבלתי ניתן לשליטה הנופל עלינו בעקבות מותו של אדם אהוב וקרוב.

הימים שבין יום השואה ליום הזיכרון קשים וטעונים. ימים המסמלים את ההיסטוריה היהודית הארוכה. בשואה הנוראה איבדתי רבים מבני משפחתי ובמלחמת יום הכיפורים נפרדתי לנצח מחבריי הלוחמים

מסורת מופלאה של תלמידי הגר"א שנכתבה שנים רבות לפני קום המדינה, קובעת כי הימים "כ' לעומר" (ה' באייר – יום הכרזת המדינה) ו"מב' לעומר" (כז' אייר – היום בו החל כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים) הינם "ימים המיוחדים לבניין הארץ". בכלל חודש אייר הוא החודש של הגאולה.

אם אני לא רוצה להסתבך עדיף שלא אתעסק בנושא של שווין בנטל ו"מאהל הפראיירים", עוד יאשימו אותי שאני מתנגדת ללימוד תורה ושאני ניאו-רפורמית. אבל בכל זאת לא אכפת לי, כי אני לגמרי איתם ואני לא לבד.

ביום כדור הארץ שמתקיים היום, אומר ד"ר גבי אביטל, כי הארגונים הירוקים משקרים לציבור: "אין התחממות גלובלית, אין שינויים דרמטיים בטמפרטורה, ובטח ובטח שאין לאדם השפעה על כל שינויי האקלים השגרתיים". לדבריו, בקיץ הזה יהיה יותר זיהום אוויר, דווקא בגלל הארגונים הירוקים.

הצרעת איננה מחלה פיזית, אלא מחלה רוחנית, שיוצאת לפועל גם באמצעות נגעים המופעים בעור. לכן כדי להתרפא ממנה לא צריכים ללכת לרופא אלא הכהן, הדמות הרוחנית הוא שמי שעוזר לאדם להשתקם. תהליך השיקום בא להחזיר את המצורע אל המקום בו הוא יוכל לחזור לחברה.

מי שרוצה רואה בשואה ערעור של האמונה ומי שרוצה מוצא בה חיזוק לאמונתו. אלוקים של המסורת היהודית לא התחייב מעולם לעשות עם בני האדם את הטוב בעיניהם. להיפך, אלוקים, על פי הגדרתו, עושה תמיד את הטוב בעיניו. אנחנו עצובים, כואבים ומבולבלים, אבל עדיין מאמינים ומברכים!

מרבית הציבור הישראלי מציין את זכרם של נספי השואה דווקא היום. גם אם בחודש ניסן אסור להתאבל, עדיין יש מקצת מנהגי אבלות של ספירת העומר. ולכן על המגזר, או התת-מגזר, לחשוב פעמיים לפני שהוא מחליט לפרוש מן הציבור.

מדינת ישראל התעלמה מקביעת הרבנות הראשית, שקבעה מספר שנים לפני הקמת המדינה את יום עשרה בטבת, וקבעה אותו בחודש ניסן האסור על פי ההלכה בהספדים. אך קביעת ה-19 באפריל, חמורה עוד יותר: בכל שנה מציינים בישראל את השואה לפי יום הולדתו של היטלר.

איך מתמודדים עם מציאות שגרתית של מיליוני אנשים הנתונים, בצורה זו או אחרת, תחת שליטתנו? איך יש להתנהג בסכסוך ארוך טווח, כאשר הכוח הצבאי שבידינו רב מכוחו של הצד השני ללא כל השוואה? בשולי פרשת הסמח"ט טוען קותי גלעד כי יש שאלות שהדתיים פשוט מפחדים להתעסק בהם

אבדנו את הראש. רק מקריאה של כל הכתבות וטורי הדעה, של אנשי השמאל ושל אנשי הימין, של הרבנים הציוניים-דתיים מול אנשי ארגוני השמאל, טוקבקיסטים מתלהמים מול טוקבקיסטים מתלהמים משהו לא מריח טוב, משהו מרגיש מעוות.

סגן אלוף שלום אייזנר קידש שם שמים ברבים, ולכן עלינו להתייצב מאחוריו בעצומות ובכל דרך אפשרית, ולהפעיל לחץ נגדי לעליהום ולמסע השחיטה האימתני שנעשה לו ביממה האחרונה ע"י ציר הרוע של השמאל-תקשורת.

רושם ראשוני קשה למחות. זו עובדה. כולנו נופלים בו. הרווקים שיוצאים ל"בליינד דייט", או האימא שפגשה את המחנכת של הילד באסיפת ההורים הראשונה. שלומית אשר מזכירה כי לא כל מי שהולכת עם מכנסים ברחוב היא חילונית, בדיוק כמו שלא כל מי שבוחרת להאיר את הצד החיובי של ההלכה היא מחזירה בתשובה.