דעות

כן רפיח, לא רפיח, אם איך שזה נראה עכשיו, שחררו, אל תכנסו לרפיח, אם זו הולכת להיות פעולה כירוגית שחסה על הכל חוץ מעל חיילי צה"ל וכפופה רק להגבלות ארה"ב שחררו את זה. רק כשתתעלו לגודל השעה והאריה סוף סוף ישאג אז תכנסו ובכל הכח

בעוד שמדברים על כניסה לרפיח, החטא הקדמון היה הויתור על פלישה גם בחלקה הדרומי של הרצועה בתחילת הלחימה. המלחמה ללא יעד מדיני גורמת כעת לכאבי ראש, את המחיר ישלמו הלוחמים

יחד עם זיכרון השואה נביא את זיכרון הכאב היהודי שקיים בעולם על כל העוול שנעשה לעם המיוחד שלנו ונדע מכאן להתאחד ולהישאר כך תמיד.

הקב"ה צועק לנו להפסיק להתעלם מהייעוד האוניברסלי שהוא סיבת קיומנו ואנחנו עיוורים וחרשים, טרודים בשור שנגח את הפרה וכפית חלבית שנפלה לסיר בשרי

יום השואה תשפ"ד מתערבב לו עם אירועי שמחת תורה תשפ"ד, אירוע שיחקק בהיסטוריה של מדינת ישראל 'כיום שואה קטן'. לא כאן המקום להיכנס למחלוקת בשאלה האם ניתן לדמות את השואה לטרגדיית שמחת תורה

משפטים מבית המדרש הפרוגרסיבי כדוגמת "מדינת ישראל נגמרה בשביעי באוקטובר"; "חזרנו לימי השואה"; "לא התקדמנו כלום בשמונים שנה האחרונות" – הם שקריים ונבובים. מדינת ישראל לא נגמרה בשביעי באוקטובר

בזמן שהרצי הלוי מקדם קצינים שהיו חלק מהמחדל לתפקידים בכירים במטכ"ל, דווקא עופר וינטר שלא היה חלק מהמחדל ואפילו הזהיר ממנו – מודח מהצבא

המראות של יותר מ-100 צעירים שנאבקו במשך שעות בניסיון למנוע את הרס גבעת אור מאיר בבנימין למרות החום, המעצרים ההמוניים והאלימות שחוו – משקפים את הדור החדש שצמח כאן

החיים על הגלבוע השתנו. קולות ירי ונפץ הפכו תדירים, המרדף אחר שב"חים באזור הפך ליומיומי ובתקשורת החלו מכנים את היישובים על הגלבוע 'צפון השומרון', אף שאנו בתוך הקו הירוק. לעיתים קוראים לנו 'עוטף ג'נין' וברור שההשוואה ל'עוטף עזה' אינה מגבירה את תחושת הביטחון

באם ממשלת ישראל תחליט להאריך את הסכם אספקת המים עם ירדן, הדבר יהווה פשיטת רגל נוספת של הממשלה ויתפרש באזור כולו כעוד חולשה של ממשלת ישראל שלא מסוגלת להגן על האינטרסים החיוניים של המדינה ולא מסוגלת לעמוד בשום לחץ

כל מדינה חייבת להבין שאם יתמכו בשינויים המוצעים תהיה לארגון הבריאות העולמי שליטה מוחלטת בכל תחומי חיינו ושליטה על ריבונות המדינה גם במצב של מלחמה

מי שמאמין שהניצחון במלחמה בא רק מ"כוחי ועוצם ידי" הוא כופר בדברי התורה. אולם גם מי שסבור שהמלחמה היא רק על ידי ה' בלי השתתפות אנושית במאמץ המלחמתי הרי הוא טועה בדבר תורה

אין ציונות דתית פוליטית אחת (למרות הניכוס הבעייתי שלה), אבל המצפן והמצפון של המיינסטרים של הציונות הדתית מגבה הנהגה של אלימות, עליונות יהודית וחוסר אחריות

מתי נשתחרר מהקונספציה המתנשאת הנאיבית והמוטעית שאם יהיה להם מה להפסיד – הם פתאום יהיו חובבי ציון? מתי נפנים ממש הפוך, שאם לא יהיה להם כאן עבודה הם פשוט יברחו? מתי נחזור למושגים הפשוטים של כיבוש וירושת הארץ?

מדינת ישראל הגיעה למצב אבסורדי בו נראה כי כלל הציבור הישראלי בחר על פי לשון צ'רצ'יל בחרפה במקום במלחמה, לצערי אני מאמין שנזכה גם בחרפה וגם במלחמה

נדמה שהאתגר נסוב בבן שאמנם נמצא איתנו אך בו זמנית שרוי תודעתית גם במקומות זרים מה שמורגל לכנות על הרצף הדתי, הבן והבת שלגמרי פעילים ורואים את עצמם כחלק מליל הסדר המסורתי והמקובל אך עשויים לסיים את הלילה במקום 'קצת שונה'

24 השעות האחרונות במסגרת הטלנובלה שנקראת המשא ומתן עם חמאס הוכיחו שישראל חייבת לפעול ברפיח. חמאס נכנס לפאניקה ורק לחץ צבאי יביא לשחרור החטופים

סינוואר ישב אתמול במנהרות וחיכך ידיים בהנאה, מראה ההפגנה האלימה אמש זו בדיוק היתה מטרתו וכשזה קורה אחרי הפצת סרטון מזעזע כל כך של חטוף – הוא מבין שהוא עושה משהו נכון

אין ליל הסדר בלי מרור, ואכילת מרור היא מצווה. השנה, בצל האסון הישראלי שפקד אותנו, המרור ושאר סימני ההגדה יקבלו משמעות חדשה

נדמה שמערכת היחסים בין ישראל לארה"ב עלתה שוב על דרך המלך, ראש הממשלה צריך לנצל זאת על מנת למנף תוכנית פעולה ליום שאחרי בעזה. לנתניהו לא תהיה ברירה, גם במחיר החלפת שותפיו הקואליציוניים