דומה ששמות משפיעים על התודעה של האנשים והארגונים שנושאים אותם, ועל היחס של אחרים כלפיהם. לכן חברה מסחרית שמעוניינת לשנות תדמית עשויה לשנות את שמה, ואנשים שרוצים שייראו אותם באור חדש מעברתים שם או מאלצים את סביבתם לוותר על כינוי ילדות שדבק בהם.

ובכן, הייתי חניכה ומדריכה בבני עקיבא. למדתי ולימדתי לסרוג כיפות, ולפעמים אני מתעניינת בשם שנבחר לשבט שעולה לחבריא ב' (הייתי ב"יחדיו"). עכשיו, סביב ל"ג בעומר בשנה הקשה הזו, עלתה בי תהייה: האם המדינה הייתה נראית אחרת אילו לתנועת הנוער של הציונות הדתית היה שם אחר, נניח "בני זכאי"?

 

אין חולקים על גדולתם של רבן יוחנן בן זכאי ושל רבי עקיבא. לקראת המדורות שיודלקו, הנה כמה מילים על התנהלותם השונה בתחום שמוגדר בימינו "מדיני-בטחוני".

לאחר שהביריונים שרפו את מחסני המזון בירושלים במהלך המרד הגדול נגד הרומאים, ראה בן זכאי אנשים מבשלים תבן כדי לקבל תזונה ממי הבישול. הוא הסיק שבלי משאבים חומריים לא ניתן להילחם, ואין מנוס אלא להגיע להסדר עם האויב. לא אביא את סיפור הברחתו מהעיר ואסתפק בבקשתו מאספסיאנוס: "תן לי יבנה וחכמיה". לאחר חורבן המרכז הוותיק והמוכר, בית המקדש, התקנות שנקבעו ביבנה סיפקו מתכונת שאיפשרה קיום דתי ולאומי בארץ ובגולה.

האם וכיצד היה העם היהודי ממשיך בלי תבונתו של רבן יוחנן בן זכאי, שהכיר במגבלות הכוח ופעל במסגרתן? דומה שהייתה לו תרומה מכרעת (ויש אומרים בלעדית) לכך שהגענו עד הלום.

בן זכאי פעל בתקופת מצדה, מיתוס לאומי שסופו מוות. אמנם מוות מתוך בחירה, אך אין אחריו דבר. כששים שנה אחר כך פרץ מרד בר כוכבא, עוד מיתוס, אשר המיט חורבן יותר גדול על התושבים ועל היישובים מאשר המרד הגדול.

 

רבי עקיבא, גדול המנהיגים הדתיים באותה תקופה, הטיל את כובד משקלו הרוחני והמוסרי מאחורי המרד ואף דרש על מנהיגו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" – בר כוכבא הוא המשיח. לאחר מותו, רבי עקיבא חזר בו מהקביעה שמדובר במשיח, אך לא ברור אם הצטער רטרואקטיבית על תמיכתו במרד, למרות הנזק העצום שגרם: מרד בר כוכבא, ולא המרד הגדול שקדם לו, הוא שהיה הזרז העיקרי לאלפיים שנות גלות. אציין שאין בדבריי ביקורת על התנהלותו של רבי עקיבא בזמן אמת, שהרי בעיצומו של תהליך, אין לדעת בוודאות לאן הוא מוביל.

לפני 95 שנה, כאשר הוקמה תנועת נוער דתית, הוחלט לקרוא לה על שם רבי עקיבא, שמסמל גבורה יהודית ולימוד תורה. וכך, דורות של בני הציונות הדתית התחנכו על ברכי האמונה של רבי עקיבא בצדקת דרכם ואומץ ליבם של לוחמי בר כוכבא. בשל אופי המרד ומוביליו, ספק עד כמה החניכים שמעו על שיקולים אסטרטגיים, יחסי כוחות, סיכונים מול סיכויים, ומחיר השגיאות.

 

האם משום כך צאצאיהם לא מוטרדים מהורדת דירוג האשראי? בניגוד לרבן יוחנן בן זכאי, הם מאמינים שניתן להילחם ולנצח עם המקבילה העכשווית של בטן שמכילה רק מי תבן. משיח קרב, ולכן מתוך דבקות אפשר להתמודד עם כוחות גדולים בהרבה גם ללא תמיכה חיצונית, נניח של ארה"ב. דמוגרפיה בארץ ישראל, השלכות רוב ערבי בין הירדן והים? זהו שיקול לקטני אמונה, לא למי שגדל על סיפורי הגבורה של בר כוכבא, כמעט משיח, ומעריצו רבי עקיבא.

ואני תוהה: אילו בוגרי התנועה היו נושאים את שמו של רבן יוחנן בן זכאי ומפנימים את התנהלותו הפרגמטית, היכן הייתה ניצבת היום הציונות הדתית בנושאים שעל הפרק? ומה היה מצבה המדיני והביטחוני של המדינה, שהשפעת המגזר עליה הולכת וגדלה? אפשר לנחש, ולהצטער.

==

טובה הרצל היא גימלאית של משרד החוץ. הייתה בין היתר שגרירה בדרום אפריקה, שגרירה ראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ, וקצינת קישור לקונגרס בשגרירות בוושינגטון