טובה הרצל

מי שבטוח שישראל (או כל מדינה אחרת) יכולה לפעול כפי רצונה, ושלמעשיה לא יהיו השלכות – טוב יעשה אם יתבונן בתקדימים, ויתעשת

עיצומים בינלאומיים שישראל תתקשה לעמוד בהם, הגברת הצורך הביטחוני, מחסור בכוח אדם, נטל כלכלי. בשלב זה בשיחה, כאשר מתברר שישראל תמצא את עצמה מבודדת ומתמודדת עם אתגרים שאין לה די משאבים לעמוד מולם

רבים מזדעקים בתסכול: "איפה ההסברה?" אבל השאלה היותר נכונה היא מה איתנו? מה אנחנו רוצים, מעבר לסיסמאות? לאן ישראל חותרת? מישהו שואל? מישהו יודע? מישהו יכול להסביר?

נתניהו לא ידע, הוא לא באמת מחליט, השרים והפקידים הם שקובעים, הם לא דיווחו לו – כשזה מגיע לאחריות, המלך שלנו הוא כמו צ'ארלס

מתהלכים בקרבנו אנשים שמאוד רוצים להשתלב בחברה הכללית, ויכולתם המוגבלת לעשות זאת היא "נזק אגבי" ארוך טווח שנובע מהחלטות של פוליטיקאים ומצרכים קואליציוניים

מול החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג, הגיב ראש הממשלה שהיהודים אינם כובשים במולדתם ההיסטורית? למי בכלל התגובה הזו הופנה ומה הוא קיווה להשיג?

גם מי שתומך בממשלה המכהנת מבין שרוב הציבור בארץ ובעולם איבד את אמונו בה. מה ישתנה אם וכאשר הטוענים לכתר יזכו בו? סער, ליברמן, כהן, בנט – איך אתם מדמיינים את השטחים בעוד עשר ועשרים שנה?

אילו בוגרי בני עקיבא היו נושאים את שמו של רבן יוחנן בן זכאי ומפנימים את התנהלותו הפרגמטית, היכן הייתה ניצבת היום הציונות הדתית בנושאים שעל הפרק? ומה היה מצבה המדיני והביטחוני של המדינה, שהשפעת המגזר עליה הולכת וגדלה? אפשר לנחש, ולהצטער