דעות

יש חובה למורה, למחנך – ליצור את האווירה הנכונה, את החוויה המקדימה שתלמיד יהיה קשוב וירצה לקבל את האמירה השנייה

ארי, ספי, בני, טלי ומוטי. כך קראנו להם, כולם בני משפחת אלון, בנים של מנחם זכרונו לברכה ורות תיבדל לחיים ארוכים. גדלתי בצילם ואיתם. תבנית נוף ילדותי במובן העמוק ביותר

מנהג ישראל קדושים שיסודו בהררי קודש רבות בשנים, לעלות למירון, לציונו הקדוש של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ביום ההילולא שלו- ל"ג בעומר. היו במשך הדורות כאלה שניסו לבטל המנהג, אך כנראה זכותו הגדולה של רשב"י מנעה את הדבר

אין דעתי נוחה מדחיות בנות זמננו אלו, לפיהן חוטאים מכתיבים את לוח השנה ה'דתי' ומנהגי תפילה וקדושה. דחיית הדלקת מירון ויום העצמאות מ'יום המסוגל' ובעל המשמעות ההיסטורית, לאלטרנטיבה 'בסביבה' איננה נכונה לדעתי

ליהודים מצרפת ששאלו אותי במי לבחור, השבתי כי זו נבלה וזו טריפה, אל תבחרו באף אחד מהמעומדים, תבחרו בעתיד עבור משפחתכם, תבחרו בחיים, תבחרו בארץ-ישראל!

מתווה הכשרות החדש שהציגה הרבנות הראשית ממחיש זלזול עמוק בכל מי שעדיין מסתמך על הכשרות שלה. ברבנות מתנהגים כאילו לציבור הישראלי דמנציה כרונית, והוא אינו זוכר את הסבבים הקודמים בהם הבטיחו לשפר את מערך הכשרות

הציבור שלנו הוא שייך והוא חלק אורגני מהכלל. אנחנו היינו שם כשהנס קרה ומדינת ישראל הוקמה, ועוד קודם לכן- כשהמנהיגים הגדולים קראו לחזור אל המולדת ולבנות אותה מחדש

'רבנו הקפיד על שיעור הגמרא של יום שישי, יותר משהקפיד על השיעורים בימים אחרים', סיפר הרב הלל רחמני, 'לא אחת, כדי לא להפיל על רעייתו את כל מטלות הבית, היה מגיע הרב לשיעור עם בנו התינוק'

זכיתי להיות להיות חבר קרוב של ידיד נפשי, אחי ורעי, נוריאל גץ במשך שנים רבות. מאז הגענו יחדיו למעלה אדומים לפני 31 שנים עד עתה,עת עלה לגנזי עולמים, בן 57 שנים בלבד

יונתן ברנסקי והרב יצחק זאגא התמודדו מול נפתלי בנט על ראשות הבית היהודי והובסו בענק, אך המפסיד הגדול הוא לא אף אחד משניהם, אלא דווקא מישהו שלא התמודד בכלל. פרשנות

"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו", מכאן אנו רואים שסכנת ההתבוללות קיימת גם בגלות וגם בארץ ישראל. אבל כאן נשאלת השאלה: האם כל הנהגה או פעולה הנעשות באומות העולם תהינה אסורות עלינו?

האם אפשר לומר שהם רחוקים מתורה ומצוות?? כדאי לכולנו לשוב אל מאמרו של הרואה הגדול ,הראי"ה קוק שבמאמרו 'מסע המחנות' קרא לכולנו להפסיק לקטלג כי בחלוקה דתית,כי חלוקה זו מנוגדת לתפיסתה של תורה

אין דבר כזה חבר שכול, השכול מכה באמת רק במשפחה. אני אחרי האובדן של חברים ומכרים המשכתי בחיי, אך השכול מכה בשכולים לעולם.

אם מישהו חושב שכשיהושע בן נון כבש את הארץ כולם היו פה צדיקים, הוא שכח את פילגש בגבעה. הוא שכח מלחמות יהודים ביהודים, כאשר הרגו כמעט כל שבט בנימין

יש כאלה שפשוט התאבדו, לקחו את ה-M16 כיוונו לראש, לפה או ללב וירו. על המצבה נכתב "נהרג בעת מילוי תפקידו". אבל איך מגיע אדם רציונאלי, חכם וחייכן, לקחת את חייו. לומר לאמא ואבא להתראות לא אראה אתכם יותר, לאחות, לאחים, לדודים, לסבא ולסבתא. לקבוצת הכדורגל, לחברים, אולי גם לחברה. איך זה קורה?

מעליב ומביש. עולה רושם שראש הממשלה ושרי הקבינט לא מאמינים שבאמת אפשר להחזיר את הדר ואורון. הם לא מוכנים לקחת סיכונים בשביל להפעיל לחץ על חמאס

כשאנו שואלים את עצמנו: מדינה מן התורה מנין? את התשובה אנו מקבלים בהגדרתו של הרמב"ן את מצוות ישוב הארץ שכתב: "שלא נעזבנה ביד לזולתנו מן האומות או לשממה"

בדרך כלל אדם שאינו עוסק ברע, הוא עדיין רחוק מלהיות מלא בטוב. זה שמישהו נמנע מרע, אינו הופך אותו בהכרח להיות צדיק גדול

בעוד שאלה שמאשימים את נתניהו שעושה שימוש בשואה לצרכים פוליטיים, אידיאולוגיים, כשהוא מזכיר את איראן בנאומי יום השואה. השימושים מנגד של אלו המטילים את כל כובד השואה על צמצום זכויות ופגיעה בדמוקרטיה, עושים שימוש פוליטי, אידיאולוגי לא פחו

הממון כשלעצמו אינו חיובי או שלילי אלא הוא אמצעי שערכו נקבע לפי הדרך שהאדם השיג אותו וכיצד הוא משתמש בו. מיעקב אבינו לומדים אנו איך להתייחס אל הממון