א. "הם בקושי פרומיל" – לא נכון. בארץ הם אמנם מיעוט קטן, אך בקרב יהדות התפוצות הם הרוב הגדול.

ב. "הם תומכים באויבי ישראל" – בורות מביכה. הם רוב אנשי אייפא"ק ורוב התורמים של הפדרציות המעבירות לישראל מאות מיליוני דולרים בשנה.

ג. "אסור לתת להם הכרה" – אף פעם לא הבנתי את הטיעון הזה. הם קיימים בהמוניהם. אם לא נכיר במציאות היא תשתנה? אם לא נכיר בכך שמים רותחים ב100 מעלות הם יתחילו לרתוח ב-80?

ד. "הם מתבוללים" – כלל יהדות התפוצות מתבוללת (חוץ מהמיעוט האורתודוקסי). המחקרים מראים שהשתייכות לקהילות לא אורתודוקסיות דווקא ממתנת את ההתבוללות.

ה. "הם הולכים ונעלמים" – כמו כל התחזיות הדמוגרפיות ביחס לישראל והפלסטינים, גם זו מוכיחה את עצמה בינתיים כלא נכונה. כבר לפני 100 שנים העריכו שהם ייעלמו. נכון להיום מדובר במיליוני יהודים בעולם. כרגע הם עובדה. לא יודע מה יהיה עוד שני דורות. והנבואה ניתנה לשוטים.

אגב, אם זה נכון, זה נורא ואיום וזו בדיוק הסיבה למה אסור להתנכר להם.

ו. "דרכם מנוגדת להלכה" – בדרך כלל זה נכון. מצער אותי מאד מאד. הייתי שמח שיקבלו את דעתי. בינתיים הם מסרבים.

ז. "הם כופרים בעיקרי האמונה" – "הם" זה ביטוי כוללני מדי. לגבי חלקם זה ודאי נכון. גם בזה הייתי שמח שיקבלו דעתי. אבל "הוקעת כופרים" היא מושג רלבנטי כשמדובר בתופעה שולית לא כשמדובר ברוב העם.

ח. "אי אפשר שכל רב יתנהל באופן עצמאי" – למה לא? 2000 שנה זה עבד מצוין. להיפך – רבנים חייבים להיות עצמאיים ולא כפופים לפוליטיקאים. אין ליהדות אפיפיור. הניסיון להכפיף את כל הקהילות והרבנים לסמכות הלכתית אחת הוא חידוש מרעיש וחסר תקדים (מה שנהוג לכנות אצלנו "רפורמה"…)

ט. "אסור לתת להם לגיטימציה" – האמינו לי, הם לא שואלים אותנו. לא מבקשים רשות ולא מחכים לאישור. המחשבה כאילו מישהו מהם מחכה ל"לגיטימציה" מעידה בעיקר על חוסר מודעות עצמית.

י. "צריך להיאבק בהם בעוז" – האמנם הכוחנות הזו מועילה במשהו? האם הגישה התוקפנית הזו מקרבת מישהו? חוץ מלשכנע את המשוכנעים, להביא תבן לעפריים ולמכור קרח לאסקימוסים? נכון שאני עובר עכשיו מאידיאולוגיה לטקטיקה, אבל מי שרוצה לקרב את הציבור אליו במאה ה-21 צריך לנקוט פחות שיטות של מסע צלב ויותר שיח של חיבוק ואהבה.

אבל בעיקר – ההשקפה הלא אורתודוקסית רחוקה ממני מרחק שנות אור. היא מנוגדת לעומק האמונה שלי וסותרת את בסיס אורח החיים שלי, אבל בין אם אני אוהב את זה ובין אם לא – אלה האחים שלי. אלה האחים.