אם בחרת את הכותל כזירת קרב,אל תלין כשאתה מפסיד

בואו נגיד את האמת, בסיפור הכותל, מי שנפגע מההתקוטטות המיותרת הזאת הוא העם היהודי כולו. אבל צריך להגיד עוד כמה דברים, מעבר לכותרת עליה כולם יסכימו.

החרדים/אורתודוקסים טועים כשהם מזלזלים במשמעות הסימבולית של הכותל בעיני יהודים רבים בעולם. ביטויים כמו "מה להם ולכותל?", לוקות בהתנשאות ובעיקר אי הכרת אותן קהילות. שלא לדבר על ההכללה של הרפורמים כ- "עושי בר-מצוות לכלבים" בגלל תופעת שוליים שבשוליים באיזה סרטון ביוטיוב.

מצד שני, זה נוח להתגולל על החרדים, אבל מי שהביא לנקודת הרתיחה הנוכחית, הם אותם ארגונים: רפורמים, קונסרבטיבים ונשות הכותל, שלקחו על עצמם להעמיד במרכז המחלוקת והמאבק בהכרה בהם, את הכותל כזירת התגוששות, על כל המשמעות הסמלית שבו.

אם בחרת את הכותל כזירת קרב, אל תלין כאשר אתה מפסיד בו ותגיד שמנתקים את העם היהודי מהכותל. יש מקום לחשוב, גם מי גרם לכך. או כמו שמצוי במקורותינו, לעשות חשבון נפש.

ועם כל הכבוד לסמלים, בשביל היהדות האורתודוקסית ככלל, הכותל הוא הרבה מעבר לסמל. הם מחוייבים דתית אל הכותל וכך גם הדברים נקבעו בשטח. לאחר שחרור הכותל, נקבעו בו אט אט סדרי התנהלות אורתודוקסיים, בשל כך שכאשר המדינה החילונית הבינה שבעוד בשבילה הכותל הוא סמל, מי שמקיים את הכותל אלו אותם אורתודוקסים שעכשיו רבים משמיצים.

הכותל הוא בית הכנסת הלאומי של המדינה, אז קראו לרב שיהיה אחראי. ועכשיו כועסים עליו שהוא יצר מונופול, כשהוא מתנגד שישנו את סדרי הדברים בו.

עוד דבר. כיום קיימת רחבה מעורבת בכותל המערבי. קטנה יותר, ליד קשת רובינסון. אבל מצדדי המתווה רוצים רחבה שווה בגודלה, עם כניסה משותפת וניהול הכותל בצורה שוויונית.

ובעצם זה קרב על הכרה רשמית במגרש שנקרא הכותל. יותר מאשר זעקות על חופש פולחן בכותל עצמו (שנעצר תמיד משום מה, בשערי הכניסה להר הבית, שם על יהודים נאסר פולחן).

הכותל הוא של כל העם היהודי, אבל נמצא בריבונות ובניהול מדינת ישראל. כאן נקבעים הכללים. אפשר לנסות לשנות את מעמד הקהילה הרפורמית והקונסרבטיבית, אבל יש כאן שימוש יתר בגייסות מבחוץ. צ'קים וברוגזים פומביים. על גבו של קיר אבנים אחד.