דעות

שתי יוזמות מעניינות בתחום המשפחתי הופצו לאחרונה בציבור הדתי, כשכל אחת מהן קוראת ליצירת מסגרת משפחתית חריגה מהדפוס המוכר לנו. היוזמה הראשונה קוראת לחידוש הפוליגמיה והשנייה ליצירת נישואין של הומואים עם לסביות. זאב שביידל חושב ששתיהן לא יצליחו.

כמו בפרוטקשן של העולם התחתון – אנו נדרשים לשלם עבור השקט, כשבכל פעם המחיר עולה. התרגלנו לכך שלידינו צומחת מדינת טרור שמטרתה להשמידנו. אנו ממשיכים לספק לה את אפשרות הקיום והיא מנצלת כל משאב שיש לה כדי לרכוש עוד ועוד יכולת לפגוע בנו.

בטורו השבועי 'רביבים' מספר הרב אליעזר מלמד על ניתוח מסובך שעבר בעמוד השדרה שבגללו היה מאושפז במשך מספר ימים ולכן לא היה יכול לכתוב את טורו השבועי בשבועות האחרונים. בהמשך מסביר הרב למה הוא בכלל מספר על מצבו האישי לציבור, שמרגיש קרוב אליו בעקבות הטורים.

רבני 'ההלקאה העצמית' מרגישים כ'נביאי המוסר הטבעי', 'רבנים חברתיים', שעיקר עיסוקם הוא מחאה נגד עוולות חברתיות ועידוד מאבקים חברתיים. מרגלא בפיהם: הציבור הדתי-לאומי שקוע באתגרים לאומיים ואינו נותן דעתו למצוקות חברתיות. וכמובן, המלקים מתוגמלים מיד בעיטור תקשורתי גבוה.

לא מעט אנשי ימין, רבנים ודמויות מוכרות, החליטו להצטרף למחאת רוטשילד, על "צדק חברתי". רבים מהם מתוך התלבטות אמתית. נדירות ההזדמנויות להגיע לציבור הרחב לכל דתי או ימני, ואם כן אפשר להבין בהחלט את מי שבוחר לרכוב על הסוס הזה כדי לקדם דברים חשובים למען עם ישראל.

אם אפשר ליצור תא משפחתי יציב כשאין אהבה רומנטית בין בני הזוג? איך מרגישים חתן וכלה ביום חתונתם כשבנישואיהם הם מוותרים על רצונם האנושי והבסיסי בזוגיות של אהבה? ואיך יחושו ילדים הגדלים בצילם של הורים אשר היחס ביניהם הוא חברי שותפי ותו לא, האם פתרון זה הוגן גם כלפי הילדים?

אנו עומדים בפני סכנת אוסלו במובן החברתי. משיחי שקר נושאים את שם "הצדק" לשווא, ובכנפיהם בשורות עכשוויות כאילו באחריות המדינה לפתור את כל הבעיות המורכבות של המין האנושי. "דיור בר השגה" "חנוך חובה חינם מגיל" "בריאות חינם" הן סיסמאות כיסוי למדיניות סוציאליסטית ואפילו קומוניסטית.

קטע הצורם ביותר באזניי, מלבד התזמורת הרעשנית, היא ה'ייחוד' הייחודי הממושך שהחלו לנהוג בו חתנינו וכלותינו. הללו מסלסלין בעצמם משל היו אדמו"רים המייחדין יחודין, ואין להם באוּלמם אלא מלאכי השרת, למעלה מן הזמן ולמעלה מן המקום. הרב רוזן מבקש שיתחשבו גם בו.

הכלכלן מדבר 'כלכלית'. הסיפור הכלכלי מסופר באמצעות נתונים מספריים שונים: אחוז הצמיחה, הגירעון התקציבי, היחס בין הוצאות הממשלה לתוצר ועוד. האזרח הפשוט מדבר 'חברתית': הוא אינו מעוניין בכסף בפני עצמו אלא באפשרויות שהוא מסוגל לספק לו. בין שניהם צריך מתווך.

ההתקרבות אל המסורת ואל האמונה, לא התחילה בצבא, היא התחילה מחוצה לו. אנשים הבינו, כי בלי מסורת ובלי ערכים, אין לנו כאן סיכוי. גם חייל שמתגייס, רוצה לדעת למה הוא נלחם. מסתבר שכיום בצבא, רק הרבנות הצבאית יכולה לספק את התשובות האלה. העם רוצה צבא אמוני.

הודעתם של אנשי מאהל רוטשילד כי לא יקיימו מו"מ עם הוועדה שמינה ראש הממשלה בראשות הפרופ' טרכטנברג, פוגעת בראש ובראשונה במהימנות ובאותנטיות של המחאה שלהם. הגיעה השעה בה תלמד הדמוקרטיה הישראלית להגן על עצמה מפני הקומץ הרדיקלי שהתנחל בה.

"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים". כבר התלמוד תמה על החיבור בין שני הימים, מילא יום הכפורים, יש בו סליחה ומחילה וניתנו בו הלוחות השניות המבטאות את מחילת הקב"ה על חטא העגל, אבל מה קרה בט"ו באב שהופך אותו ליום טוב, ועוד אחד המיוחדים שבשנה?

הייתי במחאת העגלות לפני כשבועיים. במחיר של חלק מהעגלות שהיו שם אפשר לקנות אוטו קטן. מפרגן. אבל אולי כדאי לבדוק על מה הולכות ההוצאות לפני שבאים עליהן בטענות? אבל לא כולם נכנעים. חבר יקר קנה לבנו עגלה יד שנייה. כך גם את רוב הצעצועים. הוא לא תפרן. גם לא מיליונר. מעמד ביניים קלאסי. מצב הבן מצוין למי שתהה.

בתגובה לראיון של הרב ד"ר בני לאו בעיתון מעריב לפיו "צדק חברתי וצדק רוחני הם מושגים שרבנים ודתיים צריכים לאמץ באופן אוטומטי", משיב הרב ברוך אפרתי כי "מי שמכונן את ההלכה הם אך ורק כללי הפסיקה. ולא תחושות, רגשות, וסברות חביבות…. הלכה נפסקת בבית המדרש ולא במעריב."

אצל רובין הוד אין עקבות מוסריות. תמיד העני צודק והעשיר רשע. תמיד מגיע לעני, והעשיר חייב לתת לו ברצון או בכח. אמנם הנימוס האנגלי מחייב לציית לכוחות החוק, אולם כאשר האתוס הרובין הודי נפגש עם האתוס המוסלמי האפרו-אנגלי או האסיו-בריטי, נפרצים כל הגבולות וכל דאלים גבר.

יקי פריד השתתף בליל תשעה באב באירוע "הלילה לא לומדים תורה" בבקעה ושמע שם כי פינוי יהודה ושומרון יפתור את מצוקת הדיור ברחבי הארץ ושלציבור הדתי אין תודעה חברתית. אז הוא מבקש להזכיר את מצב העקורים של גוש קטיף ואת פעילות הנוער הדתי בעזרה לקהילה.

אחד המנהגים שככל הנראה שייכים בלעדית לציבור הדתי לאומי, הוא הדילוג של הקינות בתשעה באב. הגבאי הזקן מוציא דף מצהיב ובו סדר הקינות, כשהוא מכריז בכל פעם לאיזה קינה צריך לדלג. כשבמשוכללים יותר הדפיסו את הרשימה במדפסת סיכות. גם ככה לא עובדים בתשעה באב, אז לאן אתם ממהרים?

תקציב המדינה נטוי על צדו בגלל ההתנחלויות. ממשלת ישראל מבזבזת מליארדים בשטחים. באופן כללי, מתנחלים נהנים יותר. בכל פעם שמציעים "לסגור את הברז למתנחלים", נפש המתנחלת שלי מכווצת גבות: איפה הכסף הזה. אמילי עמרוסי דווקא חושבת שמתנחלים משלמים יותר.

ביום בו נתניהו נעלם הפרחים פרחו, והציפורים צייצו, והרעב מוגר, ועניים התעשרו, ויתומי האיידס באפריקה נרפאו, ודיקטטורות נפלו, ויערות הגשם באמזונס התמלאו, וכל הארץ אמרה שירה חדשה. הללויה. שליחנו בילה במאהל המחאה ברוטשילד ובהפגנה הגדולה וחזר עם מזור לכל תחלואי העולם ועם חשש אחד גדול במיוחד.